ברשומה מונחים, חלק ב׳ כתבתי שהמונח "כתיב חסר ניקוד" מבלבל ושעדיף לקרוא לכתיב הזה "כתיב לא מנוקד".

חשבתי לתומי שאני מקורי, אבל מסתבר שפרופסור עוזי אורנן כבר כתב את זה פעם בכתב העת "לשוננו לעם" חוברת מג ה. הנימוק להצעתו מעט שונה: הוא אומר שהשם "כתיב חסר ניקוד" מצביע יותר מדי על כך שהכתיב הזה מתבסס על כתיב מנוקד שהחסירו ממנו את הניקוד וכדי להבין את כללי הכתיב האלה, כפי שהיו מנוסחים אז (והיום) בפרסומי האקדמיה ללשון, צריך לדעת את כללי הניקוד – וזו גזֵרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. גם את זה כתבתי באותה רשומה.

תראו מה זה, כיוונתי לדעת גדולים.


באותו המאמר אורנן ממליץ לשנות את ניסוח הכללים כך שיופיע בו כמה שפחות מינוח דקדוקי מסורתי של ניקוד, הברות וכו׳ ולנסח כללים כגון: "כאשר נשמעת תנועת o, כותבים אותה ב־ו׳. […] אבל במלים1 הבאות אין כותבים ו׳: אבדן, אמנם, וגו׳". כלומר – בלי להזכיר חולם מלא, חולם חסר, חטף קמץ, קמץ קטן וכו׳. אורנן אף מציע לכתוב "חוכמה" ו"תוכנית" במקום "חכמה" ו"תכנית", וכנראה אאמץ את זה כאשר האקדמיה תחליט על כך.

אורנן כותב באותו מאמר כמה דברים שאני מתלהב מהם פחות. הוא ממליץ לכתוב יו״ד לפני שווא נח כאשר זה עוזר למנוע דו־משמעות, למשל "מינהל", "פירסום". אני תומך מאוד בכתיבת י׳ בכל המילים במשקל של "פירסום" – מיחזור, איגרוף, וכו׳. אבל ליו״ד ב"מינהל" לשם "מניעת דו־משמעות" אני מתנגד, ולו רק כי בהמלצה כזו אורנן סותר את עצמו. הלא הוא ממליץ לכתוב "תוכנה" ו"חוכמה" כדי להקטין את מספר יוצאי הדופן, אבל הכתיב "מינהל" לעומת "משקל" יוצר יוצאי דופן חדשים בלי סיבה ממש טובה.

הוא גם ממליץ לבטל את הכלל שקבעה האקדמיה שלפיו "ילד שלי" זה "ילדי" ו"ילדים שלי" זה "ילדיי" – לדעתו הציבור דחה את הרעיון הזה וכך כותבים רק בפרסומי האקדמיה. ההבדלה בין "ילדי" לבין "ילדיי" בהחלט שימושית ובימינו יש לא מעט אנשים שכותבים שתי יו״דים.

לסיכום, יש במאמר הזה התייחסות נאה לכמה מהבעיות החמורות של הכתיב שלנו – הן בניסוח הכללים והן בכללים עצמם. עם זאת, הוא מתחיל להתיישן והוא לא מספיק מקיף ואני מקווה שהאקדמיה תדון בנושא הזה שוב בקרוב ותתייחס לדברים היפים שנעשו בתחום הזה בקהילת התכנה החופשית בפרויקט hspell, בוויקיפדיה ובמיזמים השונים לתרגום תכנה.


1 הוא כותב "מלים" ולא "מילים", כי החוברת הזאת פורסמה לפני שהאקדמיה החליטה לבטל את הכתיב החריג "מלה". הספר שאורנן הוציא ב־2003 נקרא "המילה האחרונה" – ביו״ד.