קראתי היום את "הנסיך הקטן". (לא, זה לא הספר הגרוע מאתמול.)

מבינים אותו אחרת בגיל שמונה ובגיל שלושים.

אני חושב שהפעם הבנתי אותו טוב יותר, אבל מה – לא אז ולא עכשיו לא הבנתי את הקטע עם הנחש. בגיל שמונה זה מותח בהתחלה ועצוב בהמשך – זה עצוב, כי זה לא מובן. ובגיל שלושים זה אותו דבר. אני מעפן או שאני פשוט צריך להרפות?