פָּעָמַיִם כִּי טוֹב

יום שלישי, פעמיים כי טוב! היום אנחנו מחפשים דברים משונים בתנ״ך.

בתנ״ך אין שגיאות לשוניות. המסורת היא שכשכותבים בצורה שונה מהתנ״ך, אז צריך לספק הסבר כגון "ככה זה במשנה", "ככה זה אצל עגנון", "ככה בא לי", או "האקדמיה אישרה". ("האקדמיה אישרה" הוא הסבר נפוץ מאוד ורוב הזמן מומצא, אבל זה לא חשוב.) רוב האנשים לא מטריחים את עצמם במחשבות כאלה, וזה בסדר גמור, אבל מי שעשה תואר בלשון לפעמים כן.

ובכן, אני עליתי לתורה לפני יותר מ־27 17 שנים, אבל אני עוד זוכר את הפרשה ואת ההפטרה די טוב. אתמול לפתע נזכרתי בפסוק יפה משם – מבחינה לשונית, לאו דווקא תוכנית – ופתאום חשבתי: "רגע־רגע! האם אני זוכר את הניקוד שלו לא נכון, או שקראתי אותו בבית הכנסת לא נכון והרב לא שם לב?" מסתבר שזכרתי את הניקוד נכון וקראתי נכון. זה הפסוק, ישעיהו כז ז:

הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם־כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג׃

קודם כול, אתם מבינים בכלל מה הוא אומר? ואתם רואים פה משהו מוזר בניקוד? כרגיל, לא משנה אם למדתם ניקוד או לא – תגידו כל דבר שעולה לכם לראש.


בלי קשר, זה מה זה מגניב שמישהו בא, קורא רשומות ישנות ומגיב עליהן. תודה, ניב.