היום סוף־סוף התחלתי לבצע את התכנית הישנה שלי לכתוב ערך בוויקיפדיה העברית על כל אחד מסימני הניקוד בעברית. התחלתי, כמובן, מהפשוטים ביותר: הקובוץ והשורוק.

הקובוץ והשורוק הם הפשוטים ביותר בעיקר משום שהחוקים לכתיבתם היום אחידים ועקביים וזה הופך את הקובוץ לדמות הטרגית ביותר של כל סימני הניקוד: הוא כה פשוט שהוא מיותר. בכתיב לא מנוקד הצליל שלו נכתב תמיד, ללא שום יוצא מן הכלל, באות וי״ו. זה מקל על הקוראים של רוב הטקסטים ומקשה על הקוראים בטקסטים מנוקדים, כי הם רגילים לראות את המילים חֻלְדָּה ומְרֻבֶּה כתובת חולדה ומרובה. הסיבה היחידה לא לבטל אותו לגמרי היא שדי בלתי אפשרי למחוק אותו מהתנ״ך, אבל אם הוא יישאר רק בתנ״ך, יהיה לאנשים עוד יותר קשה לקרוא אותו. אז ההחלטה לבטל אותו תהיה קשה, אבל אולי תתקבל יום אחד.

בכל אופן, אשמח אם תקראו את הערך. תיקונים והערות יתקבלו, כמובן, בברכה, במיוחד מאנשים שלא מתמצאים בניקוד ובמושגי הדקדוק בכלל. המטרה שלי הייתה לכתוב מסמך בשפה ברורה שעונה לשאלה נפוצה למדי: "מתי כותבים שורוק ומתי קובוץ?" למיטב ידיעתי זהו המסמך הראשון בעברית שעונה בצורה ממוקדת לשאלה הזאת, אבל תקנו אותי אם אני טועה.

מאנשים שכן מתמצאים בדקדוק ובבלשנות עברית ושמית אשמח לקבל תוספות שמבוססות על מקורות נוספים. כעת הערך מבוסס בעיקר על "החלטות האקדמיה בדקדוק" ועל הדקדוק של גזניוס – שני מקורות שמרניים ביותר. לא ראיתי את הטענה על כך שרק שורוק נכתב בהברה האחרונה – זה ניחוש שלי שמבוסס על מה שאני זוכר משיעורי ניקוד; אני חושב שזה נכון, אבל תקנו אותי אם אני טועה. כמו־כן, אשמח, למשל, לקבל הפניות למאמרים שעוסקים בפירוט בשחזור ההגייה של הקובוץ ושל השורוק ודוגמאות מעניינות נוספות לכתיב לא עקבי בתנ״ך ובמקורות אחרים מהמשנה עד ימינו. בתודה מראש.