אתם תחשבו שהרשומה הזאת כתובה בנימה צינית, אבל היא לא.


יש לי גם בלוג באנגלית. פעם כתבתי בו הרבה, אבל היום הוא די מוזנח. ופעם כתבתי בו משהו על ארקדי גאידמק. ומאז שמתי לב שלא מעט אנשים מחפשים באינטרנט דברים כמו "arkadi gaydamak email". (אני מזכיר שפעם הוא היה ידוע יותר כמיליונר מאשר עבריין.) אז חמדתי לצון וכתבתי: Try his personal secretary – amir.aharoni@mail.huji.ac.il . ומה אתם יודעים, המון אנשים לא הבינו שמדובר בבדיחה, אף־על־פי שהשתדלתי להבהיר את זה.

מחפשי עבודה שלחו לי קורות חיים. אמנים ביקשו ממני תמיכה לקיום תערוכות. יצרן אמריקאי של גבינה כשרה ביקש ייעוץ שיווקי.

בכל פעם שקיבלתי מכתב כזה היו לי ייסורי מצפון ושקלתי למחוק את הבדיחה הזאת. בסוף תמיד החלטתי שה"התחזות" שלי לא באמת אמורה להפריע לאנשים האלה.

לפחות אחד מהם לא ויתר בקלות. קוראים לו גבי פרייליך, ולא אמורה להיות בעיה עם גילוי השם שלו, כי הוא התפרסם בוויינט. אני גם בשום אופן לא מציג אותו בתור טיפש ששולח מכתבים לכל כתובת שהוא מוצא, אלא בתור דוגמה לאזרח מצטיין. אזרח מצטיין לפעמים צריך להיות נודניק כדי להשיג את מה שמגיע לו.

האיש הנהדר הזה רצה שהבן שלו, יובל פרייליך, יוכל להתקבל לתחרויות סיף. הבעיה הייתה שאיגוד הסיף בישראל ערך מיונים לתחרויות רק בשבת ובמשפחת פרייליך שומרים שבת. והוא לגמרי צודק – אפשר וצריך להתחשב בשומרי שבת, מה הסיפור. אז הוא פנה לאיגודי הסיף בישראל ובעולם, למר גאידמק, למשרד החינוך, לבתי משפט – ואחרי מאבק ממושך ניצח. יובל פרייליך התקבל לתחרויות וגם נהיה אלוף ישראל לנוער.

והיום – כלומר בשבת, כמה אירוני – יובל פרייליך קיבל מדליית ארד בתחרות בין־לאומית.

בסיפור ההצלחה הישראלי הזה היה לי תפקיד לא חשוב ומוזר, אבל זה נותן לי סיבה טובה לברך את הספורטאי הצעיר ולאחל לו הרבה הצלחה. יש לו כנראה אבא נהדר.