הדר החליפה מכשיר טלפון נייד והלכה למוקד שירות של אורנג׳ כדי להעביר את מספרי הטלפון מהמכשיר הישן לחדש. הצטרפתי אליה והבאתי את המכשיר שלי ואת המחשב הנייד שלי. תוך כדי זה שאיש השירות העביר בשבילה את המספרים, ביקשתי שיעזור לי להעביר את המספרים מהטלפון שלי למחשב, כי זה משום מה הפסיק לעבוד.
– "לא, אני לא עושה דברים כאלה. אתה צריך לפנות למוקד דָּטָה."
– "מה זאת אומרת? אבל מה שאתה עושה עכשיו זה לא בדיוק אותו דבר? להעביר ממכשיר למחשב נראה לי קל יותר מלהעביר ממכשיר למכשיר."
– "לא, לא, זה משהו אחר לגמרי. זה דָּטָה. אתה צריך לדבר עם בועז שעושה אצלנו את השירות הזה של דָּטָה. זה עולה שבעים שקל. אני אתן לך את הטלפון שלו, תקבע אתו פגישה, וב֫מידה ו֫זו בעיה שהוא יכול לפתור…"
אני כבר מתורגל בזה: כשאני שומע דיבור של אנשי שירות של אורנג׳, אני יודע מראש מתי הם הולכים לומר "ב֫מידה ו֫־". זה כנראה קורה לא רק באורנג׳, וזה כנראה אומר שגם אני מפנים את העובדה שזה חלק ממבנה השפה שמתאים לדגמים מסוימים של משפטים.
אבל אתם יודעים, בבלשנות מודרנית דגם של משפט זה לא רק שם עצם – שם תואר, נושא – נשוא, וכל זה. בימינו מדברים על טקסטים. יש כל מיני סוגים של טקסטים. מילת התנאי "ב֫מידה ו֫־" מתאימה, בין היתר, לטקסטים של אנשי שירות שמזיינים ללקוח את השכל. בייחוד כאשר מודגשות בהגייה הבי״ת והווי״ו – [ˈbeːmida ˈveː].
שבעים שקל על סנכרון מספרים בין טלפון למחשב?! דָּטָה?! מה זה בכלל דָּטָה?! דָּטָה זה מידע. אין שום הבדל בין העברת מידע ממכשיר למכשיר לבין העברת מידע ממכשיר למחשב. הוא גם ניסה לשכנע אותי שאת׳רנט ו־USB זה אותו דבר. איש השירות מנסה להתחמק מהתפקיד שלו, מפגין חוסר הבנה במושגי יסוד של תקשורת ומידע וגם מנסה לשלוח אותי למישהו שיגבה ממני שבעים שקל על שירות שהוא־הוא אמור לעשות בעצמו ובחינם. אנשים מיושנים ממני היו מוסיפים לרשימת הפשעים הזאת גם דיבור בשפה עילגת, אבל לא, זו לא עילגות – הוא השתמש במילה הנכונה שמסמנת למי שמבין: "כל מה שאני אומר לך הוא זיון שכל".
אותו דבר עשה איש השירות בעמדה לידו: הוא היה בעיצומה של מכירה של מכשיר חדש לאדם מבוגר בעל ידיעה חלשה בעברית.
הוא ניסה למכור לו טלפון "איכותי" (והאחרים מה, פגומים?) עם מקשים גדולים (שדווקא היו קטנים מאוד) ומעל הכול – עם גישה לאינטרנט, לפורטל של אורנג׳. הוא לא לגמרי שיקר בעניין הזה – הוא אמר שב֫מידה ו֫הלקוח ירצה לגשת לאתרים אחרים באינטרנט, הוא יצטרך לשלם עוד. זה לא לגמרי שקר, אבל זה לגמרי זיון שכל: הפורטל של אורנג׳ זה לא אינטרנט. הפורטל של אורנג׳ זה הפורטל של אורנג׳. אותו משפט, אבל בלי זיון שכל, היה צריך להיאמר כך: "בחבילה שלך כלולה גישה לפורטל של אורנג׳. אם תרצה גם לגשת לאינטרנט, תצטרך לשלם עוד." אבל זיוני שכל כנראה מוֹכְרִים טוב יותר.
זו לא טהרנות. אינני מנסה "לעקור" את תופעת ה"במידה ו־/ש־", שיצחק אבינרי זיע״א כתב עליה שהיא "אבי אבות השרצים המודרניים" ו"הנגע הממאיר שפשה בגוף הלשון". מילות התנאי האלה הן עובדה קיימת כבר כמה עשורים. הסיבות לכך שאנשים מתעקשים להשתמש בהקשרים מסוימים בהן ולא ב"אם" הן עניין מרתק למחקר בלשני. אבל אני כן חושב ששימושי מאוד לכל ישראלי לדעת שכשהוא שומע אותן, הסיכוי שמזיינים לו את השכל גבוה יותר.
במאמר מוסגר, טכנאי של אורנג׳, נחמד מאוד, ממוצא רוסי, שהגיע פעם לבית שלי, אמר מספר פעמים משהו שלא שמעתי בשום מקום אחר: "במידה אם יש לכם תקלה, תתקשרו למוקד." אני לא כל־כך יודע מה עוד לומר על הדוגמה הזאת חוץ מזה שלא נראה לי שהוא ניסה לזיין לי את השכל.
יש לכם דוגמאות לביטויים אחרים שמשמשים לזיון שכל? שלחו לי אותם.
יש לכם דוגמאות לשימוש משעשע ב"במידה ו־"? ולשימוש סתמי ב"במידה ו־"? שלחו לי אותן.
יש לכם דוגמאות שסותרות את הטענות שלי? אותן אני הכי רוצה לשמוע – שלחו לי אותן בדחיפות. בתודה מראש.
הרשומה הקודמת בסדרה: מידה, חלק א׳.
חיפושים כמשל 
עם יוצאי רוסיה אתה לא מדבר ברוסית?
לרוב אני כן מדבר רוסית עם דוברי רוסית, אבל לא תמיד. אפשר לכתוב על זה רשומה שלמה.
עם הטכנאי הזה דיברתי עברית, כי היו לידי אנשים שלא ידעו רוסית.
אני וחבר מנהלים חנות מחשבים קטנה
והאידיוט כל הזמן דוחף את המילה כביכול לכל חור
עכשיו אני בחור עילג למדי
מבחינתי דקדוק זאת מילה מגונה
אבל זה צורם אפילו לי
משפטים כמו:
"אתה יכול להחליף את הדיו המקורי בתואם כביכול"
גורמים לי למיני התקף
ומה שהכי מעצבן זה שמלא נותני שירות משתמשים בזה
כבר היתה לי שיחה בת 20 דקות עם איזה טלמרקרית על משמעות המילה
[אבל זה רק כי אני אוהב להשחיז ציפורניים בטלמרקרים]
מה ששייבה אמר. "כביכול" היא מלכת הז'אנר שאני מכנה "מילוי רֵיק", מילים שדוחפים רק כדי להאריך את המשפט – לפחות אנשים במקצועות מסוימים (רס"רים בצה"ל, לדוגמה).
ועוד הערונת קטנה – דאטה זה לא מידע, דאטה הם נתונים (צורת ריבוי של "דאטום" בלטינית, שהוא פשוט צורת הבינוני-פעול של הפועל dare, "לתת").
באמת הייתי צריך לדייק עם "נתונים".
מה ששייבה אומר לגיטימי לגמרי, אבל מוכיח עד כמה דעות על לשון זה עניין של טעם ולא של מדע. לפי הגישה של האקדמיה ללשון "כביכול" ו"כאילו" שתיהן מילים כשרות כי הן מופיעות ב"המקורות". במשפט על הדיו נראה לי שלפחות אחת מהן נחוצה ואולי מי שאמר דווקא התכוון להזהיר ביושר את הלקוח שהדיו הוא רק כאילו תואם. כמובן, יכול להיות שהדיו הלא־מקורי באמת תואם וזול יותר והוא ניסה למכור לו דיו יקר יותר ללא הצדקה. אני לא מבין הרבה במדפסות.
אבל אם לשייבה ולך המילה "כביכול" נשמעת צורמת מה יש לי לומר?
אגב, דיו במשנה – נקבה (ר׳ אבות ד כה). גם זה יכול להיות נושא לרשומה שלמה.
אותי לימדו שכביכול זאת מילת הסתייגות מדימוי לאובייקט מופשט
זה למה העניין כל כך צורם לי
אה, המילה "כביכול" כשהיא לעצמה היא כשרה למהדרין. הבעיה היא רק כשמשתמשים בה שלא במקומה. לדוגמה (אם נשוב לעולמם המרתק של רס"רים בצה"ל), רס"ר סבג היה אומר: "טוב, אנחנו נעשה עכשיו עליית-משמר, כביכול. כולם להציג ארבע מחסניות, מימיות מלאות, כביכול, תחבושות אישיות ופנקסי שבי".
יש "מילויים ריקים" בעוד שפות (כמו like באנגלית או לקנ בערבית). הן לא רק בשימוש אצל רס'רים, גם אני לפעמים חוטא בזה. לרוב אני פשוט מסנן אותן בשמיעה.
אחד הדברים שלמדתי על מוקדי שירות למיניהם:
יש להם רשימה-שחורה של מושגים, שאם הלקוח הזכיר אחד מהם – אז הבעיה עוברת למישהו אחר. אפשר לקרוא לזה "רשימת SEP".
לפני כמה שנים, למשל, אם היתה תקלה בחיבור לאינטרנט וניסית להתקשר למוקד שירות לקוחות, אוי ואבוי לך אם היית מזכיר את המילה "מקינטוש", "לינוקס", "נתב", או אפילו "רשת".
התגובה היתה מיידית: "יש לך נתב?! אנחנו לא מטפלים בנתבים. אתה צריך לדבר עם שלמה, התומך-נתבים שלנו שמגיע פעם בחודש, ועולה 70 שקל". וזה בכלל לא משנה אם הבעיה לא קשורה לנתב.
עם הזמן למדתי לדבר איתם בלי להזכיר מושגים בעייתיים. המילה "דטה" היא כנראה אחת כזאת – הוא טורח להגיד אותה כי בהקשר של שירות לקוחות של אורנג', זו מילה שמסמנת שהטיפול בך הוא לא באחריותו של אותו פקיד. אם תקרא למנהל שלו, הוא יוכל להגיד למנהל "זה דטה", והמנהל יבין מיד ויקבל את הטיעון שלו.
החוכמה היא לקבל ממנו את מה שאתה רוצה בלי ליפול למלכודת ה-SEP. איך עושים את זה? מבררים איתו מה גבול האחריות שלו, ודואגים להשאר בגבולות הגזרה שלו.
– "תגיד, העברת מספרי טלפון – זה אני עושה אצלך?"
– "כן"
– "וכשאתה עושה את זה, אתה מחבר את המכשירים אחד לשני?"
– "לא, זה עובר דרך מחשב"
– "וכשזה במחשב, אתה יכול לשלוח לי את זה?"
– "אממ… אוקיי…"
א. משפחתי ואני נוהגים לקפוץ כמעקיצה בכל ביקור של "ברמת העיקרון", עוד תוסף חסר כל טעם או ערך תזונתי למשפטים רבים, רבים מידי.
ב. אצל הבלוג של תמר עילם גינדין קראתי שמקור המילה "דת" היא ב-data, דרך השפה הפרסית. אם כך, אולי מוטב לכתוב דטה?
ג. ואולי דטא? בשיעור מטפיזיקה היום הופיעה הקידומת "מטה" לבדה, והרגשתי שמוטב היה לו הייתה כתובה בא'; "מטא". מה נכון/עדיף/כדאי?
בעברית דָּטָה במובן של נתונים בא מלטינית דרך אנגלית. ללטינית ולפרסית זה הגיע מפְּרוֹטוֹ־הודו־אירופית. גם ברוסית יש שורש דומה מאותו המקור. יש אומרים שגם "לתת" בעברית קשור לאותו שורש והנו״נים של שורש נתן נוספו אחר־כך, אבל יש על זה הרבה דיונים שאני לא מכיר את פרטיהם.
בשביל meta האקדמיה ממליצה מטא־ וזה נראה לי הגיוני. meta היא תחילית, אז האל״ף שם שימושית, כי לא מקובל לכתוב ה״א שותקת באמצע המילה. אבל דָּטָה היא מילה נפרדת, אז עדיף לכתוב אותה בה״א.
תודה.
אולי זה בגלל שאני סובב שמוצניקים, אבל אצלי מילת המפתח לביעול מוחי היא "באמת" המגיעה עם תנועת יד המוכרת לישראלי כ־"חכה רגע" (או לאיטלקי כסימן גנאי).
דוגמה טובה תהיה: "באמת אבל באמת שאני לא יכול לעשות את זה, זה לא קשור לעצלנות – זה משהו סנטימנטלי".
יהיה משעשע אם תגיע יום אחד לפרק ו' בסדרה "מידה". :)
אני משתמש ב־gnokii. אולי לא התוכנה הכי יפה בעולם, אבל אני לא מכיר הרבה תוכנות שמתאימות למבחר גדול של מכשירים.
תודה, אנסה.
בצבא שירתתי ביחידה שכותבים בה הרבה מסמכים, ולפעמים יצאו פקודות של ממש בנושא כתיבה נכונה. אחד הפקודות הזכורות לי ביותר הייתה זו שהסבירה את ההבדל בין "במידה ו" ו"אם". ופקדה להשתמש ב"במידה ו" בהקשרה הנכון, והדגימה משהו בסגנון "אם האויב ישפר את החימוש שלו, נאלץ להתמגן" לעומת "במידה והאויב יערך מול הגבול, נאלץ להערך מולו" (כלומר- ככל שיהיו יותר חיילי אויב, נאלץ להגביר את הפריסה שלנו). אני חושבת שלתקופה מסוימת זה עזר, עד שקם דור חדש שלא ידע את יוסף.
לָמָּה לִכְתֹּב בְּשָׂפָה כָּזֹאת?
לֹא נָעִים לִקְרֹא אֶת זֶה.
מצטערת שאני מתרכזת בטפל, אבל הנציג שנתקלת בו דביל. הוא גם צודק. זה לא סותר.
להעברת נתונים ממכשיר למכשיר משתמשים בנקודות השירות בסלברייט – מכשיר אוטומטי שאפילו שימפנזה מסוגלת להפעיל בלי יותר מידי בעיות.
חיבור המכשיר למחשב זה סיפור אחר לגמרי. לאחרונה רוב היצרניות הפכו את העניין לפשוט מאוד ואלא אם אתה סובל ממכשיר של מוטורולה יהיה קל להנחות אותך טלפונית בפעולה. בפעם האחרונה שאני הייתי מעודכנת זה היה חינם דרך מוקד data ב- *663 שלוחה 2 (נו, המוקד השני הוא RMB ר"ת עבור Rשת, Mכשירים וBינלאומי… זו בכל זאת חברה שמאמינה שכל עוד היא תמכור לך bullshit זה לא יריח כמו גללים).
אם אתה לא רוצה לדבר איתם, אתה יכול להכנס ישירות לאתר של היצרן (נוקיה/סוני אריקסון/סמסונג) ולהוריד את תוכנת הסנכרון המתאימה למכשיר שלך (בהנחה שיש לך כבל מתאים או Bluetooth). לא צריך להיות גאון כדי להסתדר איתן (למרות שנציגי שירות מפחדים מהן).
אז זהו שהורדתי והיא לא עובדת. אבל אנסה את העצות שלך. תודה רבה.
האם הפקיד השני לא צדק דווקא בשימושו ב"במידה ו-"? ככל שהלקוח ירצה להתחבר יותר, הוא יאלץ לשלם יותר. זה לא אומר שהוא לא במבלשט, אבל לפחות הוא עושה את זה בעברית תקנית.
והטכנאי שלך הוא בדיוק אבן הבוחן לתופעה – מבחינתו, בכל הנוגע למתן שרות (ואולי לא רק), "במידה" היא המלה הפותחת משפטי תנאי.
קצת מתוח בקשר לפקיד השני, וגם אז זה היה צריך להיות "במידה ש־" ולא "ו־".
ובקשר לראשון – כן, זה מה שאני בערך חושב על התופעה הזאת באופן כללי – היא נפוצה בעיקר אצל אנשים שזקוקים להרבה משפטי תנאי כגון אנשי שיווק ועורכי דין. מעבר לצחוקים שלי, באמת מעניין למה בדיוק זקוקים למגוון הזה. מה, מבחינתם, הניגוד בין "במידה ו־" לבין "אם"? האם יש ניגוד במשמעות או רק במשלב?