לבקשת הקהל, סיפור עסיסי.


פרופסור אחד נכנס לשיעור ואומר לי: ״שיניתי החלטה של האקדמיה בגללך.״ ואז פונה לכל הכיתה ואומר: ״מישהו פה יודע מה הרבים של ׳דַּרְגָּה׳?״

עונים לו: ״דְּרָגוֹת״. למי שלא טוב בקריאה בניקוד, הנה תעתיק לטיני: dragot.

״יפה,״ הוא אומר, ״כי חשבתי שהיום כבר לגמרי נשכחה צורת הרבים הנכונה של המשקל הזה."

ואז הוא שוב פונה אליי: ״בקיצור, בגללך המילה העברית לווריאציה תהיה הגוון.״ (בניקוד: הֶגְוֵן, בתעתיק: hegven.)

אחרי מספר רגעים אני ותלמידה אחרת שידעה רוסית פרצנו בצחוק.


הסבר למי שאינו בלשן: בשאלתו על המילה ״דרגה״ הפרופסור רמז לכך שההצעה האחרת למילה עברית לווריאציה הייתה גוונה (גַּוְנָה, gavna). כשם שצורת הרבים התקנית של דַּרְגָּה היא דְּרָגוֹת, צורת הרבים התקנית של גַּוְנָה אמורה להיות גְּוָנוֹת (gvanot), אבל הפרופסור חשש שמכיוון שרוב האנשים אומרים באופן לא תקני דַּרְגּוֹת (dargot), הם גם יגידו גַּוְנוֹת (gavnot). וזה כבר דומה מדי למילה הרוסית ל״חרא״.

והרי יש כבר בארץ מספיק דוברי רוסית שמפדח אותם לדבר על תשלום דחוי ועל אבקת הכביסה ״פסגה״.

כמובן, הפרופסור הניח הנחה משונה לכתחילה: שאנשים שאינם משתמשים בצורת הרבים התקנית של ״דרגה״ ישתמשו בצורה כלשהי במילה ״גוונה״. אין ספק שהוא יודע שזה ממילא לא סביר, אבל הוא בכל זאת הלך על הצד הבטוח. ואולי פשוט רצה להשתעשע, שכן הרושם שלי הוא שהאקדמיה לא באמת לוקחת ברצינות רבה מדי את נושא חידושי המילים.

ואתם יודעים מה? ״הגוון״ היא מילה לא רעה בכלל. בכתב אנשים עלולים לא להבין אותה, ולחשוב שזאת המילה ״גוון״ עם ה׳ הידיעה, אבל בדיבור השתמשתי בה כמה פעמים ונדמה לי שהבינו אותי.


אף על פי שכל הכיתה שמעה את הסיפור של אותו הפרופסור, אני מעדיף לא לכתוב את שמו. איכשהו, בכל פעם שאני מזכיר אותו כאן, הוא עוקץ אותי אחר כך בכיתה. הוא מרצה מצוין, וכנראה הוא אומר לי את זה ברוח טובה, אבל אני עוד מתכוון לקחת אצלו שיעורים בעתיד. אז בבקשה, הימנעו מכתיבת שמו בתגובות. תודה.