במשך שבועות ארוכים הייתי במרתון של כתיבת עבודות אחרונות לתואר הראשון. אז כן, כתבתי בפייסבוק – ודי מעצבן אותי שצריך להירשם לפייסבוק כדי לקרוא את מה שאני כותב שם, שכן כל עדכון סטטוס שלי שווה זהב ואני לא רוצה להכריח את ההמונים להירשם לשם כדי לעקוב אחריהם, אבל זה מה יש – אבל מכתיבה כאן ובוויקיפדיה הצלחתי להימנע. לטוב ולרע זה עזר לי לגמור את העבודות בזמן, גם אם באיכות שלהן אני לא לגמרי גאה.

אז גם לא היה לי זמן להסתפר ונהייתי די פרוע. הדר מספרת אותי:

— "עכשיו תסתובב."

מניסיון, אני כמעט אף פעם לא מסתובב לכיוון שהיא צריכה, אז שאלתי:

— "אהה… שעון או נגד?"

— "את האוזן השנייה שלך אני צריכה."

— "באחד המשרדים של סגל החוג לבלשנות תלויה קריקטורה. כתוב שם 'זהירות! בלשנים בטווח שמיעה. דברו מהר, אתם עלולים להיות מנותחים' ומצויר מישהו שאומר לתוך בועה 'Into the room came Chomsky' ורודף אחריו בלשן עם רשת פרפרים ותופס ברשת את הבועה עם המשפט וצועק: 'Wow, an inversion!' ואני מספר לך את זה, כי זה בדיוק מה שעשית עכשיו."

— "מה?"

— "אמרת 'את האוזן השנייה אני צריכה…' במקום 'אני צריכה את האוזן השנייה'."


תודה רבה להדר שסבלה אותי בכל הזמן הזה והשגיחה עליי שלא אסיר את הסלוטייפ מהכפתור של הרשת האלחוטית במחשב. תודה רבה לחברים מהחוג לבלשנות ומהחוג ללשון שתמכו בי נפשית. תודה רבה לספרני הר הצופים שלא הזיזו לי את הספרים מהשולחן ("Wow, benefactive!").

תודה רבה לכל מי שעדיין עוקב אחרי הבלוג הזה.