מלכת הביצה הקפואה כותבת השוואה בין חיפה וירושלים:

טוב, תכלס, בוא נודה בזה, חיפאים הם חברה שמושתתת על קניונים. […] למול קניון חיפה, קסטרא, גראנד קניון, מרכז חורב, מרכז הכרמל, הסיטי סנטר, לב המפרץ/סינמה מול, קיריון ושאר הקניונים בפריפריות שאני לא זוכרת כרגע, בירושלים יש רק קניון אחד שראוי להזכירו והוא קניון מלחה. עבורי, להגיע לקניון בתחבורה ציבורית, זה מסע של שעה. אני פשוט מוותרת וחיה עם החסך. […] זהו הרגע בו הירושלמי ירים את ראשו ויגיד “לנו יש את מרכז העיר” והוא צודק. מרכז העיר הוא מושג שלחלוטין אין בחיפה וכל ניסיון להשוות בין מרכז העיר בירושלים לשדרות מוריה בחיפה מעליב את י-ם.

הגזימה קצת. לקסטרא יש גג יפה ששווה לבקר בו פעם בחיים והקולנוע החדש בלב המפרץ על הכיפאק, אבל חוץ מזה הקניונים בחיפה הם לא בילוי ולא תרבות, אלא נחיצות עגומה. בפרט ה"גראנד" הוא פשע סביבתי וציבורי גדול במיוחד. כשאני בחיפה, אני מעדיף את ציר חורב-מוריה-הנשיא בהרבה על פני הקניונים. הוא פחות מגניב ממרכז העיר הירושלמי, אבל חי הרבה יותר בערב שבת. לא כל כך מפריע לי אישית שמרכז העיר של ירושלים מת בזמן הזה, אבל זה מפדח אותי קצת כשבאים אליי אורחים.

ועוד היא מוסיפה:

וכן, הפוסט גם מתאים לרוב תושבי ה”פריפריות” של חיפה שקוראים לעצמם חיפאיים עד ששואלים אותם מאיזו שכונה הם, אהם אהם.

אני מספר לאנשים שגרתי עשר שנים בחיפה. בשכונת, אהה, נשר. נו, רמות יצחק. כי אף אחד לא יודע איפה זה נשר חוץ מכמה חנונים ששכרו דירה בגבעת עמוס כשלמדו בטכניון. אז פה היא קלעה בול.