סיפרתי למישהי, לא ממש דתייה, אבל מתעניינת מאוד בחלקים המיסטיים במסורת ישראל ובנושאי עידן חדש למיניהם, שאני לומד את הארמית המקראית – כלומר, בעיקר הארמית של ספר דניאל.

נדלקו לה העיניים. "אז אתה יכול לספר לי על החזיונות שלו?"

לא יכולתי לספר לה על החזיונות שלו. רק עשיתי קורס מבוא לארמית מקראית. קראנו במלואם את ארבעת הקטעים הארמיים העיקריים בתנ"ך, למדנו את כל הדקדוק ונגענו גם בקשרים לשפות שמיות אחרות. זה הרבה יותר ממה שיודע ישראלי ממוצע על ארמית. להערכתי – המאוד לא מלומדת – זה גם יותר ממה שיודע הישראלי הדתי הממוצע. לא עשיתי שום סקר מדעי, אבל מאז שאני לומד עברית ומנסה לקרוא תנ"ך ותפילות, אני מנסה לשאול ישראלים – חילונים ודתיים וגם רבנים מכל הזרמים – שאלות לשוניות שמטרידות אותי, וכמעט אף אחד לא יודע לענות לי עליהן.

אז אני אולי יודע יותר מהממוצע, אבל זה עדיין מעט מאוד. איך אני יכול לדבר על המשמעויות של חזיונות דניאל אם רק עשיתי קורס בסיסי על הלשון של ספר דניאל? הרי לא קראתי כתבי יד של ספר דניאל, אלא רק את הדפוסים החדשים, שאולי יש בהם שינויים מהמקור. לא קראתי את הכמות העצומה של המאמרים שנכתבו על ידי חוקרים דתיים וחילוניים על ספר דניאל, בעיותיו ומשמעויותיו. לא למדתי כלום על ההיסטוריה של בבל. לא למדתי כלום על הנושא השנוי במחלוקת של מקור ספר דניאל – מי ומתי כתב אותו ועד כמה אפשר להתייחס למה שכתוב בו ברצינות (מילא חזיונות ונסים, אבל גם האירועים המציאותיים יותר שמתוארים בו לא כל כך מסתדרים עם היסטוריה כפי שהיא ידועה ממקורות אחרים). ואם נחזור ללשון, יש בו מילים סתומות שהמילונים הטובים ביותר לא יודעים לפרש והמתרגמים לשפות השונות – גם לעברית – נאלצים לנחש את פירושן כדי ליצור אשליה שלמשפטים יש התחלה, אמצע וסוף.

ומנגד, יש אנשים מכל מיני דתות, שלא למדו אפילו את הלשון של ספר דניאל, אבל זה לא מפריע להם לפרש אותו, ללמד אותו למי שמוכן לשמוע, ולהשתמש בחזיונות המוזרים שבו כדי לשכנע אנשים לשנות את אורח חייהם – להתחיל לשים כיסוי ראש או לחלופין להאמין בכך שישו הוא המשיח. עושים את זה יהודים משיחיים וזרמים נוצריים אחרים וכמובן גם אמנון יצחקים למיניהם.

איך הם לא מתביישים.


במבחן בארמית מקראית קיבלתי 95.