יום שלישי, פעמיים כי טוב! היום אנחנו מחפשים שגיאות בסוג אחר של כתב: שיר מוקלט.
שלומי שבן, שהוציא את אלבום העשור שעבר, מוציא אלבום חדש. זהו אלבום של גרסאות כיסוי וזה בדרך כלל מבשר רעות, אבל במקרה של שבן אפשר לצפות שהוא יבחר שירים מעניינים, יכבד אותם ויעשה משהו יפה עם הפסנתר, וזה מה שהוא אכן עושה לשיר "החיים שלי טובים" של רנדי ניומן. את השיר אפשר לשמוע באתר של ידיעות – שלומי שבן, החיים שלי טובים.
אני קיבלתי את הרושם ששבן יחסית זהיר בלשון, אז גם אני אשאל בזהירות. שמעו נא את השיר ונסו לראות איפה ההגייה שלו חורגת מההגייה התקנית. אני לא אומר שזו טעות. החריגה שקפצה יותר מכולן לאוזניים שלי נמצאת (רמז, רמז) בשורה שהיא דיבור ישיר, ויש סיכוי טוב שמדובר בתיקון יתר מכוון. לא נראה לי שתתקשו לזהות אותה, ואם תמצאו עוד, יהיה מעניין מאוד. לדרך.
בשבוע שעבר כתבתם הרבה דברים מעניינים, אבל לאף אחד לא היה שום דבר לומר על "לו הצעת החוק תתקבל". הדרך הנפוצה לכתוב את זה היא "אם הצעת החוק תתקבל". השימוש ב"לוּ" תקין עם כל הזמנים ובדיוק בגלל זה שאלתי "מה בסדר ומה לא בסדר", אבל השאלה היא – האם יש הבדל במשמעות או רק במשלב, כלומר האם קלינגר ניסה לומר משהו שונה, או פשוט ניסה לגרום לזה להישמע ספרותי או רשמי יותר.
לפי סעיף 159 בדקדוק של העברית המקראית של גזניוס, קיים הבדל במשמעות – "אם" מיועד לתנאים קיימים "ולו" מיועד לתנאים בטלים או בלתי אפשריים ולמשאלות, אם כי גם בתנ"ך הבידול במשמעות לא עקבי, משום שהתנאי קיים ובטל בעיני המתבונן. מה אתם חושבים על זה? האם קלינגר ניסה לומר שההצעה עשויה להתקבל או לא?
ולי יש סיפור אישי וטראומתי עם המילה הקרובה מאוד "אִלּוּ". בשנה הראשונה ללימודי בלשנות המרצה הביא דוגמה עם "אִלּוּ" וכנראה אמר ש"אִלּוּ" מתנה זמן עבר. ואני אמרתי ש"אִלּוּ" יכול לבוא גם עם זמן עתיד. והוא הרים גבה ואמר שבעברית שהוא יודע "אִלּוּ" בא רק עם זמן עבר. הוא צדק, כמובן, ואני התפדחתי. קורה.
ולא, אני ממש לא מתכוון לנטפק את קלינגר. אני מנטפק??
חיפושים כמשל 
"לתקופה". הוא אומר לְ (או אם תרצה שזה יסתדר עם השווא שאחריו, לֶ) במקום לִ.
שפה של עורכי דין בדרך כלל משלבת מילים ממשלב גבוה יותר. יצא לי לשמוע יותר מעורך דין אחד מדבר והם גם ממש מדברים כך, לא רק כותבים. אני לא חושב שאי-מי מתעמק בהבדלים של "אם ו"לו".
"משום התנאי קיים ובטל בעיני המתבונן". צ"ל שהתנאי? וישנה מכה שנית?
ארבעים ושנית :)
בנוגע לעורכי דין, השאלה היא מה זה משלב גבוה יותר. יש אנשים בכלל ועורכי דין בפרט, שחושבים ש"במידה ו-" ו"לאור הלכת יששכרוב, בה נקבע" מסמנים משלב גבוה, בעוד שהאקדמיה פוסלת את שניהם. נדמה לי – וזה רק ניחוש – שעורכי דין נוהגים לכתוב כך, אבל לא שופטים.
תודה רבה ששמת לב לניסיונות שלי להמציא ניקוד תקני למילות יחס לפני שווא. נדמה לי שאני היחיד שבכלל מהרהר על הבעיה הזאת, אבל גם זה רק ניחוש.
ויש בשיר עוד משהו שקפץ לאוזניים שלי…
כשאני חושב על זה, אולי אכן ההערה לגבי הניקוד של השגיאה מושפעת ממך. הזיכרון הוא הגנב הכי גדול, נוהג לומר אבי מורי.
עוד משהו? חיפשתי עוד משהו עם הגייה ולא מצאתי, אבל זה אולי כי קשה לי להקשיב לשיר ככה כמו שהוא, לא הטעם שלי, מצטער. ראיתי משהו אחר, כבר בתמליל זה קופץ לעין, "הילד לא מקשיב למילה שאני אומרת לו". לאיזו מילה הוא לא מקשיב? אפשר לומר מילים אחרות במקום. (צ"ל "לאף מילה" או "למילה ממה שאני אומרת לו".)
קודם כל, לגבי הדיון הקודם – כשזה אתה vs. יחזקאל, מה לעשות – יחזקאל מוביל.
שנית, אני תמיד חשבתי ששלומי מנטפק בעצמו. בעיקר בגלל "דניאלה", ש-"אומרת שככל שהיא גודלת, היא לא סובלת את העיר", והוא שותק על זה – זה המחיר. אז נכון שיש כאן כפל משמעות, אבל לי נשמע שהמחיר זה להתמודד עם העברית הקלוקלת של דניאלה.
תודה, אבל לאיזה דיון אתה מתכוון?
יחזקאל, צר לי, רק התכוונתי לרפרנס לשיר "יחזקאל" של שלומי.
אותי זה הצחיק.
אה, אם כך זה באמת משעשע. כלומר, אני מניח שאם הייתי מכיר את השיר זה היה משעשע אותי. בכיף, אחי, בכיף.
בנוגע להבדל בין "לו" ו"אם":
אבשלום קור תיאר את זה יפה בפינתו "הגיע זמן לשון".
הוא השתמש בשיר של אתי אנקרי "רואה לך בעיניים" כדי להדגיש את הטעות הנפוצה, כאילו אין הבדל בין שתי המילים.
אגב נטפוקים – בפסקה האחרונה שלך "המרצה הביא דוגמה אם "אִלּוּ"".
כמה זמן לא הייתי פה, יש לי הרבה להשלים :)
לא יעזור כלום, אמשיך להתבלבל בין אם לבין עם לעד.
אולי בעצם לא כל כך נורא להחליף את "אם" ב"במידה ו-"… סתאאאאאאאאם.
אני לא חושב שההבדל בין תנאים בטלים וקיימים הוא בעיני המתבונן. ההבדל ברור מאוד, ומתייחס לזמנים. כל תנאי המתייחס לעתיד הוא תנאי קיים, כי יש אפשרות – ולו רק תיאורטית – שהוא יתקיים (מהסיבה הפרוזאית שהעתיד, בהגדרה, טרם הגיע). לעומת זאת, תנאים המתייחסים לעבר או להווה הם בטלים, כיוון שהאירוע המדובר כבר התרחש (או מתרחש), ולכן מדובר בהתרחשויות שהן בהכרח וירטואליות. בעברית יש שני מבנים, אחד עם "אם" והשני עם "לו" או "אילו"; באנגלית מדייקים יותר ומספקים שלושה מבנים, אחד לכל זמן.
דוגמאות:
אם ינחתו כאן חייזרים בעוד חמש דקות, אציע להם את שאריות הספגטי מאתמול (עתיד).
אילו נחתו כאן חייזרים אתמול, הייתי מציע להם את שאריות הספגטי משלשום (אבל מן המשפט, כיוון שהוא בעבר, עולה בהכרח כי הם *לא* נחתו כאן אתמול).
אילו הייתי עשיר, צעיר ורזה, הייתי הופך לסלבריטי שחבל על הזמן (משפט המתייחס להווה, אבל בטל באותה מידה – גם ממנו נובע בהכרח כי התנאי לא התמלא).
בעצם, כדי שהדוגמה האחרונה תתייחס באופן מובהק להווה, אכניס בה שינוי קטן: אילו הייתי עשיר, צעיר ורזה, הייתי עכשיו סלבריטי שחבל על הזמן. אבל המשמעות נשארת עדיין בטלה לחלוטין – כל מי שיקרא את המשפט יכול להגיע ממנו רק למסקנה שהתנאי לא התקיים.