אם הייתי מבין משהו במשפטים, כנראה הייתי נהנה הרבה יותר מהבלוג המפורסם של יהונתן קלינגר. רוב הרשומות שלו עוסקות במשפט ואף על פי שאני מחבב את סגנון הכתיבה שלו, קשה לי לקרוא את זה ורוב הזמן אני מרים ידיים אחרי חצי פסקה. לפעמים אני תוהה אם זה קורא גם לקוראי הבלוג שלי כשהם רואים שכתבתי עוד רשומה על לשון.
קלינגר, "לא למדנו מאוסטרליה":
לו הצעת החוק של ח"כ דני דנון להקים רשות לאומית לאינטרנט תתקבל, ספק אם תהיה תעשיית היי-טק בישראל, וספק אם ניתן יהיה לנהל חיים דמוקרטיים. על פי ההצעה, שלמרות שאינה כופה סינון אתרים על כל האזרחים, היא עדיין חמורה מהצעת חוק הצנזורה של ח"כ אמנון כהן, לא רק שתהיה רשימה שחורה של אתרים שאסור לגלוש אליהם, אלא שרשימה זו תהיה חסויה.
מה בסדר ומה לא בסדר?
בשבוע שעבר זיהיתם די מהר את המבנה הבעייתי "בשכונה בה מתגוררים מפוני חומש". לפי האקדמיה ללשון דרך המלך לפתוח פסוקית היא במילת הזיקה "ש-", אז זה צריך להפוך ל"שכונה שבה מתגוררים מפוני חומש". כשהאקדמיה אומרת על משהו שהוא "דרך המלך", זה אומר שהיא מודעת היטב לכך שיש דרך אחרת והיא גם נפוצה מאוד, אבל בדרך כלל נמנעת מהדגמת הדרך הרעה. ואפרת כתבה: "אני יודעת שכך קבעה האקדמיה, אבל זו קביעה מטופשת ומכוערת וכל מי שאינו מקבל עליו כלל זה עושה מצווה."
כשחושבים על זה, מבחינה דקדוקית המבנה הזה קצת מוזר – אין פה סימן מובהק לכך שמתחילה פסוקית, אבל ברור לכולנו שזאת הכוונה. זה נפוץ מאוד בכתיבה עיתונאית ואולי גם בכתיבה משפטית (של עורכי דין, אבל כנראה לא של שופטים). בכלל, זה נפוץ בכתיבה. וגם בטקסטים מוקלטים – לא לחינם האקדמיה מדגימה את המלצתה להשתמש ב"ש-" על ידי המשפט "המספר שאליו הגעת איננו מחובר". וטקסט מוקלט, בייחוד אם הוא לא ספונטני, אלא מתוכנן ומיועד להשמעה לציבור, הוא סוג של טקסט כתוב. אבל האם זה נפוץ בשפה שאינה כתובה, כלומר בשיחה ממש?
קשה לי לדמיין מישהו אומר "הירקן אצלו אני קונה אספרגוס", "הבצפר בו למדתי" וכו'. תקנו אותי אם אני טועה. עד שלמדתי באוניברסיטה שהשמטת ה"ש-" זה רע, הייתה לי תחושה שזה מאפיין של שפה רשמית וטובה יותר ויש עוד אנשים שסיפרו לי שהם חשבו כך. חלק מהם לשונאים. כנראה יש לאנשים תחושה שטקסט כתוב טוב ויוקרתי יותר מטקסט מדובר, אז הם מנסים לחקות את זה בצורה טובה יותר או פחות בכתיבה שלהם, אבל במקרה הזה לא בהכרח בדיבור. אבל אולי אני טועה ויש אנשים שאומרים בשיחה ספונטנית "הגדוד בו שירתּי"?
וחוץ מזה, שלום חנוך שר: "בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי גָּר הֵלִיקוֹפְּטֵר עוֹבֵר זֶה סִימָן לְמַשֶּׁהוּ רַע." ואתם מכירים את החוק שלי: מה שמותר בשירה, מותר. מישהו יתווכח ויאמר ששלום חנוך זו לא שירה?
אה, ו"הבעיה הכללית" שרמזתי אליה בשבוע שעבר היא שזאב אלקין נבחר לכנסת ב-2006 מטעם מפלגת קדימה, שמצע הבחירות שלה היה "אריק שרון, התנתקות, לה לה לה לה לה" ועכשיו אלקין סועד עם המפונים ואומר שההתנתקות הייתה רעה. גם על זה שלום חנוך כתב כמה שירים.
חיפושים כמשל 
"כנראה יש לאנשים תחושה שטקסט כתוב טוב ויוקרתי יותר מטקסט מדובר"
מאז ומעולם תהליך הכתיבה היה מורכב ומסובך יותר מתהליך הדיבור. הדבר בולט בגישה לכתיבה בשתי הדתות המונותאיסטיות השמיות – הדיבור בלתי ניתן לעצירה וריסון – הכתב הנו המדיום שנועד, בראש ובראשונה להעביר את המסר האלוהי…
בגלל שהכתיבה היא תהליך שצריך ללמוד בצורה מושכלת (ומתישה) ובגלל שהכתיבה משמשת בראש ובראשונה (לפחות עד למהפכת הדפוס) להפצת דברי האלוהים, הכתיבה נתפסת כאיכותית יותר מן הדיבור.
* מעניין לחשוב על הפער הזה מהכיוון ההפוך – העולם נברא באמירה, לא בכתיבה.
אוי גדול. אולי אקים דת חדשה שבה אלוהים כותב את העולם ולא בורא באמירה.
אז זהו שהתורה קדמה לעולם 2000 שנה, לדברי חז"ל, מה שזה לא אומר, כלומר הדברים אכן נכתבו מראש לפני שנאמרו על פי מה שנכתב כבר. מספיק טוב?
אה? איך הם בכלל יודעים לתארך את זה? ואני חשבתי שלאלוהים היה סתם משעמם ביום ראשון בבוקר, אז הוא החליט שהוא צריך לברוא עולם. עוד אחד.
יש אנשים שמתחכמים ואמורים שהם אגנוסטיים – לא אתאיסטים ולא מאמינים, כי אלוהים זה רעיון נחמד שאי אפשר להוכיח ואי אפשר להפריך.
אותי יותר מעניין להיות אגנוסטי בנוגע לטקסטים עתיקים. אנחנו הרי לא יכולים לגמרי להבין למה הם התכוונו במספר הזה, עם כל המילונים, המחקרים, ספרי הדקדוק מהצד המדעי ועם כל רצף הלימוד והפרשנות מהצד הדתי.
תומר ואמיר,
ברור שזה אחד המדרשים שאי אפשר לפרש את המונחים שבו מילולית. מה המשמעות של שנה לפני שכדור הארץ מסתובב סביב השמש?
אני בדעה שגם אם הארץ עברה תהליך של בריאה, זה לא השפיע על הסובב סביב הארץ. לך תסביר עכשיו לחוצנים למה לפי אמונתך הם לא היו קיימים לפני מליון שנים.
אם השורות פה לא היו נהיות כ"כ צרות, היה מקום לשאול אותך למה אתה מתכוון, לכל הרוחות, אבל קצר המצע מהשתרע.
זה דווקא יכול להיות מצחיק לנהל דיון כאשר כל מילה מופיעה בשורה נפרדת כתוצאה מעודף הזחות של וורדפרס.
"לפעמים אני תוהה אם זה קורא גם לקוראי הבלוג שלי". לא, זה כותב לנו.
הפסיק היחיד שמציק לי הוא "האזרחים, היא".
אם אתה הולך לנטפק ליהונתן קלינגר, זה לא הולך להיגמר כ"כ מהר, משתי סיבות: א. הדקדוק שלו די מאונגלז, להרגשתי. ב. הוא כותב בכמויות כאלה שאם הוא ירצה הגהה הוא יצטרך להעסיק מישהו במשרה מלאה, ככל הנראה, וכשכותבים מהר והרבה אי אפשר להתחמק מטעויות בדרך.
אני לא יודע לנסח את זה בלשונאית, אבל המורכבות של המשפט השני היא פשוט בלתי נתפסת. ואני אומר את זה בתור מישהו עם נטייה למשפטים ארוכים.
(ולגבי ה-ש' – גם אני חשבתי שזה סממן של שפה גבוהה עד שגיליתי שזה שימוש לא מקובל, לפני דקה וחצי בערך)
כנ"ל בסוגריים.
ויותר מכך: אני משמיט את הש' גם בדיבור, לעיתים, קרוב לוודאי (ש?)מתוך יומרה.
אולי יש לך קוראים, אבל דברים קורים. אה! ניסית למצוא טעויות אצל קלינגר, כאשר אתה לא מושלם. עכשיו תיזהר שהוא לא יעבור פה בטעות ויתבע אותך על הוצאת דיבה. :)
(מודה באשמה, לא קראתי את כל הפוסט)
חוק וישנה, נו.
חשתי לתקן את זה, אבל החלטתי שזו אחת מהטעויות האלו שאין לי לב לתקן.
לא רק זה אלא גם את התגובות קראת סלקטיבית…
[…] קשה מאוד לייצג רוצחים בתור עורך דין; לי בכלל קשה עם לייצג אנשים שאני לא מאמים שהם צודקים או עושים את מה שהם עושים למטרה טובה, אבל כמו רומן זדורוב שלפני שלוש שנים נעצר ועדיין לא הורשע, למרות שהודה לכאורה בחקירה, צריך לזכור שכשהמשטרה חוקרת פשעים היא חייבת לשמור על זכויותיהם של החשודים, העצורים ושאר האזרחים שחשופים לפגיעה היקפית [וכמה אמיר אהרוני יחטיף לי על המשפט הזה]. […]
תראה מה כתבו עליך :)
רק הארה קצרה (יחסית) על עניין השמטת ה-ש'
התופעה מאפיינת אכן שפה כתובה ולא מדוברת. בעבר הועלתה השערה שז'בוטינסקי המציא נוהג זה בנאומיו, כיוון שסלד מצליל ה-ש' התכוף שאפיין את העברית בעיניו.
ודרך אגב: גם הוספת ה-ש' אינה תקנית לחלוטין: הרחוב בו אני גר -> הרחוב שבו אני גר -> הרחוב שאני גר בו. הדוגמה האחרונה היא התקנית בעברית (והיחידה שמוכרת עד למאה ה-20). כמו כן, במקרא מתבצעת השמטה דומה בקטעי השירה, אך הוכח כבר שהיא אינה המקור לטעות.