בזמן האחרון אני כותב פה כמעט רק על נושאי לשון ויורד עוד ועוד לפרטים דקדוקיים עמוקים שמצד אחד לא ברור לי אם מישהו בכלל מבין אותם ומצד שני בא לי שמישהו כבר יוריד לי סתירה ויאמר: "הדיונים הלשוניים שלך ממש ילדותיים! תפסיק כבר להעמיד פנים שאתה מבין משהו בדקדוק העברי". בחיי.
מהו לדעתכם הניקוד של המילה מערבולת? כנראה חשבתם על משהו כמו מַעַרְבֹּלֶת. אז זהו, שלא: לפי אבן שושן זה מְעַרְבֹּלֶת. למה זה הניקוד, אם כולם אומרים מַעַרְבֹּלֶת, לפחות בימינו?
ברור שהשורש הוא ערב"ל – שורש מרובע, ושמ' היא תחילית. אני לא באמת מכיר לעומק את כל משקלי השם בעברית, אבל לא מצאתי ברשימת המשקלים משקל עם תחילית מ שמתאימה לשורש מרובע. מהמשקלים שמצאתי במילון אבן שושן המשקל שהכי קרוב למְעַרְבֹּלֶת הוא פְּעַלְעֹלֶת, למשל סְחַרְחֹרֶת, אבל זה לא משקל עם תחילית, אלא עם הכפלת שתי האותיות האחרונות של הפועל. המילה מערבולת קרובה יותר למשקל מַפְעֹלֶת, כמו מַתְכֹּנֶת, אבל השורש המרובע מפריע לניקוד סדיר לפי המשקל. אני מתקשה לחשוב על עוד מילים במשקל כזה.
אז מצד אחד, השורש המרובע מפריע לניקוד. מצד שני, העי"ן אחרי המ"ם דווקא עוזרת: קל וטבעי לנו לומר "מַעַ…" כמו ב"מעבדה", "מערכת" וכו'. ובא הניקוד באבן שושן והורס לנו: מְעַרְבֹּלֶת. ובא אמיר אהרוני ואומר: תנו לי מילה לא תקנית ואראה לכם איך היא מסתדרת עם הדקדוק העברי הקלסי.
אני טוען שבמילה מערבולת יש טעם משני בהברה הראשונה. "פרקים בפונטיקה" של אשר לאופר אומר מעט מאוד על טעם משני בעברית, אבל הנה – נראה לי שמצאתי מילה עם טעם משני. הטעם הראשי הוא, כמובן, מלעיל, בהברת bo, כי זה משקל סגולי-מלעילי, כמו במילים שוקת, קובץ, מחרוזת וכו'. אבל הרישא של המילה – מַעַר- – סגולית-מלעילית גם היא, כמו במילים תער, שער, פער, טעם. תראו איזה יופי, טעם משני: [maarˈboletˌ]. והנה, הכשרתי את הניקוד מַעַרְבֹּלֶת.
מישהו הבין משהו? אם כן, מה אתם חושבים על זה?
חיפושים כמשל 
"סתירה" זה מכוון? כלומר, מין משחק מילים על זה שמישהו יסתור את דבריך?
ולעצם העניין: טענה מעניינת.
פרופסור אחד ללשון עברית היה לפעמים טועה בניקוד כשכתב על הלוח וכשהיו מעירים לו, היה מוחק, מתקן, מחייך ושואל "מה אמרתם?"
הפעם אני לא הולך לתקן – יצא לי בטעות משחק מילים חמוד.
סתירה-סטירה זה צמד מילים שאף פעם לא הסתדרתי אתו. גם הסטה-הסתה ואם-עם.
לא באמת הבנתי את ההסבר עד סופו, אבל כן ידעתי שהצורה התקנית היא me'arbolet. יותר מידי קלטות של אלכס אנסקי בילדות, כנראה. :)
לעניין תהייתך – אני קוראת את כל הפוסטים, לא מבינה מספיק כדי להגיב, אבל נהנית מאלו שכן. נהנתי מהדיון ביו"ד שהשתרבבה לעתיד גוף ראשון, אחת הטעויות שתמיד שגעו אותי והצביעו בעיני על כתיבה ברמה נמוכה במיוחד. שנאמר: "גוף ראשון עתיד – אל"ף תחילית תמיד!".
מעניין – ואת באמת מבטאת מְעַרְבֹּלֶת?
אני הייתי בטוח שזה מַעַרְבֹּלֶת. תרבות משפיעה עלינו: אם אני צריך להיזכר איפה שמעתי את המילה הזאת, אני נזכר קודם כול בשיר של אסף אמדורסקי מתוך "מנועים שקטים" ושם הוא אומר מַעַרְבֹּלֶת. האם אלכס אנסקי גרם לך לומר מְעַרְבֹּלֶת?
ומותר לשאול מאיפה הכינוי היפה שלך? אני מניח שאת מבינה למה אני מסתקרן…
כן, כך אני באמת מבטאת את המילה (למרות שעכשיו "אמרתי" אותה בראש יותר מידי פעמים והיא נשמעת לי מוזר בכל צורה). אני בכלל עוף מוזר דובר שפה נכונה עד כמה שידיעתי משגת ומתעקשת לטעון שלא ייתכן שהיו שלוש ילדים בחצר.
לגבי אלכס אנסקי – אני לא יודעת אם שמעתי אותו אומר את המילה, סתם חמדתי לצון. יש לו שפה עשירה וקול רדיופוני וכשהייתי ילדה הוא הקליט את כל ספרי הקלטת, או לפחות את כל אלו שהיו לי.
הכינוי הוא על שם התפוזים העסיסיים. הוא התגלגל מהתפוזים לדמות ששיחקתי במשחק D&D. הפורום הראשון שנרשמתי אליו מימי היה פורום משחקי תפקידים וכך בחרתי לי את שם הדמות ככינוי. הכינוי דבק והפך לחלק מפרסונת הרשת שלי.
מְערבׁלת נשמע גם לי טבעי גם בדיבור. להיפך, הצורה השנייה נשמעת לי מוזרה.
אוף טופיק: מעוניין לכתוב פוסט על ההבדל שבין "אינו" ו"איננו" ? אני בעיצומו של ויכוח על האם המילים האלו בעלות משמעות זהה או לא.
לרגע חשבתי שרק אני דביל, אבל תראי, זה לא רק אסף אמדורסקי:
כָּל כִּוּוּן שֶׁבּוֹ הָלַכְנוּ
לֹא הוֹבִיל לְשׁוּם מָקוֹם,
רָק רְסִיסֵי חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁבְּרוּ,
מַעַרְבֹּלוֹת מִלִּים,
תַּעֲתוּעֵי חֲלוֹם.
אם טוב לך לומר מְעַרְבֹּלֶת, לכי על זה, כמובן.
לגבי "איננו ואינו": שתי המילים מגיעות מתקופות שונות – לשון מקרא ולשון חכמים. בימינו שתיהן תקינות ועל הנייר אין ביניהן הבדל במשמעות, אבל אם את מוצאת הבדל כלשהו, ספרי לי. יכול להיות שההבדל הוא לא במשמעות, אלא בסביבה: במשפטים מסוימים אנשים משתמשים ב"אינו" ובמשפטים אחרים ב"איננו" (זה נקרא "תפוצה משלימה").
רכשת השכלה בלשנית כלשהי?
גַם אֲנִי בִּמְעַרְבְּלֵי הַמְּעַרְבּוֹלֶת.
אולי תפסיק כבר לטרוח להצדיק כל צורה שאנשים משתמשים בה? זה ממש משגע אותי כשנראה לפעמים שכל מה שהאקדמיה עושה זה לאשר שיבושי לשון נוספים כתקניים.
יש פה שתי בעיות.
קודם כול, יש בלשנות מתארת שרוצה להבין: איך אנשים באמת מדברים ולמה. אני שומע אנשים מחונכים למדי אומרים מַעַרְבֹּלֶת ורוצה לדעת למה.
חוץ מזה, מי קבע שמְעַרְבֹּלֶת זה הדבר הנכון וכל דבר אחר זה שיבוש? זו מילה מהעברית החדשה. מי הראשון שהשתמש בה? באיזה משקל היא הייתה מבחינתו? איך הוא הגה אותה? האם הוא ניקד?
אני בסך הכול רוצה להראות שההגייה "מַעַרְבֹּלֶת" מתאימה למערכת ההגייה של העברית ונדמה לי שאפילו הצלחתי.
מקבל. הפעם לא תקבל סטירה או סתירה. :)