זה נושא שמטריד אותי הרבה זמן.

רוב הישראלים לא מסתדרים עם כתב יד מחובר. עברית בכתב יד לא מחוברת, אז כנראה כשמתחילים ללמוד פה אנגלית, גם מלמדים לא מחובר. העניין הזה לכשעצמו מספיק בשביל לומר שמלמדים פה אנגלית בצורה לקויה – מה יעשה הישראלי שלמד אנגלית בבית ספר כשיגישו לו פתק באנגלית בכתב יד? (וזו כמובן לא הבעיה היחידה.)

רוסית מקובל לכתוב מחובר בכתב יד, ואך טבעי שכשלומדים ברוסיה אנגלית, מלמדים לכתוב אותה מחובר. בבית ספר ישראלי כל הזמן היו אומרים עליי: "תראו תראו, הוא כותב מחובר!" ובמבחנים באנגלית אף אחד לא הצליח להעתיק ממני.

יצא לי להיות בהרבה קורסים של שפות בישראל – בבית ספר, בשגרירות איטליה, באוניברסיטה ועוד. המורים התחלקו לשתי קבוצות. הראשונים כתבו על הלוח ובתמסירים באותיות דפוס בלבד, לפעמים עד כדי גיחוך. אחד, למשל, כתב באותיות גדולות בלבד. האחרים כתבו מחובר ועזרו למי שהתקשה לקרוא את זה. שאלתי את אלה שהיו כותבים בדפוס והם אמרו שהם עושים את זה בכוונה, כי הם יודעים שישראלים מתקשים בזה. כל הכבוד לאלה שלא נכנעו וכתבו איך שטבעי להם – מחובר. אם מלמדים שפה, אז בצורה מלאה.

ברוסיה בזמני למדו יחד עם אותיות דפוס רוסיות גם כתב יד מחובר מאוד מאוד תקני, אבל מכיתה ב' התלמידים כבר יכלו לכתוב איך שבא להם. יש יתרונות וחסרונות בתקנון של כתב יד מחובר. ברוסיה עד לפני שנים בודדות כתבו תעודות כגון דרכונים, תעודות לידה, תעודות סיום לימודים וכו' בכתב יד – אז זה היה נחוץ, כי לא היו מחשבים והייתה לזה משמעות משפטית. היום זה כבר פחות חשוב. אבל היתרון העיקרי של כתב יד מחובר הוא יעילות – אם לא מרימים את היד מהדף או מהלוח, פשוט כותבים מהר יותר.


בלייבג'ורנל ברוסית מוצאים דברים נהדרים. למשל, אנשים שמספרים על ילדות בברית המועצות הרבה יותר טוב ממני, רק ברוסית.

הנה למשל מישהי שניהלה מאז שהייתה בת אחת עשרה יומן קריאה – מחברת מסודרת מאוד עם רשימות של כל הספרים שקראה. בשנים הראשונות רואים היטב את כתב היד התקני שמלמדים בברית המועצות בכיתה א' ועם השנים רואים איך הוא מתפתח.

יומן קריאה רוסי, 1985

יומן קריאה רוסי, 1985

שנת 1985 – בעיקר ספרי ילדים, אבל גם ספרים בוגרים של פושקין וגוגול.

יומן קריאה רוסי, 1986

יומן קריאה רוסי, 1986

שנת 1986 – הכתב כבר נהיה בוגר יותר, וגם הספרים – או הנרי האמריקאי שהיה אהוב מאוד בבריה"מ, וסופר המדע הבדיוני הסובייטי מאוד אלכסנדר בליאייב האמן מאוד לקומוניזם, אבל העם די אהב אותו.

יומן קריאה רוסי, 1987

יומן קריאה רוסי, 1987

שנת 1987 – בולגקוב, האמן ומרגריטה.

יומן קריאה רוסי, 1989

יומן קריאה רוסי, 1989

1989 – שייקספיר ולסקוב, סופרים בהחלט בוגרים – וזה בגיל 15. ומה אני עשיתי בגיל 15? נראה לי שלא קראתי כלום. הייתי בבית ספר ישראלי שדפק לגמרי את היחס שלי לספרות. טוב, וגם שיחקתי במחשב הרבה.

יומן קריאה רוסי, 1989 חלק ב'

יומן קריאה רוסי, 1989 חלק ב'

הדף הזה מעניין במיוחד. נמצא פה הספר של לב אוספנקי "מילה על המילים" – ספר מדע פופולרי שאמור לגרום לאנשים צעירים לחבב בלשנות. החלק השני שלו היה מוקדש לאונומטולוגיה – חקר השמות הפרטיים – ובסופו הייתה רשימה ארוכה של שמות, אז הרבה אנשים קנו אותו כדי לבחור שם לילד. אני, כמובן, קראתי אותו בתור ילד קטן מאוד, ועד היום אני ממשיך לעלעל בו. עוד אנחנו רואים כאן את "קוליה כותב לאוליה, אוליה כותבת לקוליה" של אָנָטוֹלִי אָלֶכְּסִין – ספר ילדים תמים על מה שנקרא עד היום "תקופת הבנייה הסוציאליסטית". שמו האמתי של אלכסין הוא גוברמן וב-1993 הוא עלה לישראל. מיד אחרי הספר הזה מופיע "35 ושנים אחרות" של אָנָטוֹלִי רִיבָּקוֹב – ספר שונה לגמרי, שרק משמו אפשר להבין שהוא עוסק בתקופת הטיהורים של סטלין בשנת 1935 ושהיה יכול להתפרסם רק בסוף שנות השמונים. אך, אני זוכר את התקופה הזאת כה טוב – כולם קראו אז ספרים שגינו את סטלין, שהיו אסורים לפני כן.

ולאורך כל התמונות האלו שימו לב איך משתנה כתב היד. אני חושב שזה יפהפה ושילדים ישראלים מפסידים הרבה מזה שהם לא לומדים כתב מחובר.

אה, ומה שבטוח – לילדים שלי אני אגיד גם לכתוב יומן קריאה.


(חלק מהרשומה מועתק מתגובות על הרשומה מדוברת. אני מקווה שהתמונות החדשות מפצות על המחזור.)