כחלק מתהליך השלמת הפערים שלי בספרות עברית, התחלתי לקרוא את דולי סיטי של אורלי קסטל בלום.

את דעתי המלאה עליו אכתוב אולי אחרי שאסיים, וזה כנראה יהיה בקרוב, אבל בינתיים הנה פנינה לשונית.

הוא חייך אלי בחביבות והעמיס על גבו כמה סורגים מעוכים ופנה לצאת.

"יש לך מכתב מתחת לדלת", קרא לעברי, התכופף, והושיט לי מעטפה. זה היה מכתב האלף־וכמה בתכתובת שניהלתי בשלוש השנים האחרונות עם הביורוקרטיה […]

"מִכְתַּב הָאָלֶף־וְכַמָּה"? מה זאת אומרת? חשבתי כמה שניות והבנתי: זה מספר א, המספר האינסופי הקטן ביותר. זאת אומרת שגיבורת הספר הרגישה שהיא קיבלה אינסוף מכתבים. קראתי על א בספר של מרטין גרדנר כשהייתי בן עשר. לא הבנתי כלום, אבל הרגשתי חכם ואני עדיין זוכר את ההרגשה. סיפרתי את זה להדר הפיזיקאית, שאמורה להבין בזה קצת, והיא אמרה: "אָלֶף? לא אֶלֶף?"

אם עוד היה למישהו ספק, אז אני אולי טוב פה ושם עם אותיות, אבל ממש לא טוב עם מספרים. וכמובן, כָּל דָּבָר, אֲבָל כָּל דָּבָר, שֶׁכָּתוּב בְּעִבְרִית, צָרִיךְ לִהְיוֹת מְנֻקָּד.

נ"ב: זה כמובן לא בדיוק המספר האינסופי הקטן ביותר. לפי ויקיפדיה זו "העוצמה של המספרים הטבעיים, שהיא העוצמה האינסופית הקטנה ביותר". אני לא יודע מה זה עוצמה במתמטיקה, אבל אני יודע שלפי כללי הכתיב של האקדמיה צריך לכתוב "עצמה", כי זה קמץ קטן, והקביעה במדריך הלשון של ויקיפדיה, שלפיה צריך לכתוב "עוצמה", "חוכמה" ו"תוכנה", כי "קול המון כקול שדי" די מעצבנת אותי, אבל ניחא.