לחלק של עיר קוראים "שכונה" או "רובע". "שכונה" היא המילה היומיומית ו"רובע" היא המילה המסומנת יותר. "רובע" משמשת בהקשרים תיירותיים (הרובע היהודי, הרובע הלטיני) ולפעמים בהקשרים רשמיים, כשעיריות בישראל מנסות להקים מנהלים מקומיים, אם כי זה מאוד לא אחיד – לפעמים קוראים לזה מנהל שכונתי, מנהל קהילתי, ולפעמים רובע. (לעתים קרובות קוראים לזה "מינהל" וקשה לי היו"ד הזאת כעשן לעיניים, אבל זה נושא לרשומה אחרת.)
כותבים באתר mynet: "כמו פאריז: ירושלים תחולק לרובעים". טעות: צורת הרבים של "רובע" היא "רבעים". בניקוד: רֹבַע – רְבָעִים. חיפוש באתר mynet מעלה שבחלק מהכתבות כתוב "רבעים" ובאחרות "רובעים"; ההתפלגות – בערך חצי חצי. מצב דומה באתר עיריית ירושלים.
אני לא מצליח להיזכר בעוד מילים במשקל הזה עם עי"ן בסוף, וגם לא עם ח' – יש "שובע", "כורח" ו"טורח", אבל הן נדירות ברבים. המילה הכי קרובה שאני מצליח לחשוב עליה היא גובה – גֹּבַהּ, עם ה"א מופקת שדינה כדין חי"ת ועי"ן וברבים אומרים גבהים. מילים באותו משקל בלי אות גרונית יש למכביר: קובץ – קבצים, בורג – ברגים וכו'.
הטעות הנפוצה רובע – רובעים קשורה אולי למילה כובע: כּוֹבַע – כּוֹבָעִים. אבל המילה "כובע", שימו לב, נכתבת בחולם מלא שמשתמר בנטייה, להבדיל מרובע, גובה וקובץ, שנכתבים בכתיב מנוקד בחולם חסר. המילה כובע בעייתית מסיבה אחרת: ההטעמה התקנית שלה בצורת היחיד היא מלרע; מי שלא זוכר, מלרע זה בסוף, כלומר לא על ה"כו", אלא על ה"בע", אבל רוב האנשים אומרים "כובע" בהטעמת מלעיל כמו "רובע". כלומר, ייתכן שבזכות הדמיון בין שתי המילים, המילה "רובע" משכה אליה את צורת הרבים של "כובע" ו"כובע" משכה אליה את ההטעמה של "רובע".
אז מצד אחד – כתבתי למערכת mynet שיגידו לעורכים ולכתבים שכותבים "רבעים". מצד שני, מכיוון שמדובר בשתי מילים שהן ממילא חריגות למדי, אולי צריך לכתוב לאקדמיה ולהציע לאשר את הטעמת כובע במלעיל ואת הרבים של רובע בחולם. יתרון נוסף: הסרת הבלבול עם המילה "רְבָעִים", רבים של "רֶבַע".
מהי דעת הקוראים?
יחי הבידול הסמנטי המחדש צורות!
או יותר נכון: יחי הבידול הצורני אשר מוּנע על פי משמעות!
מוזר לשמוע שכובע צריך להיות במלרע.
האם בשמואל המילה מופיעה במלעיל בגלל סמיכות?
http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c08a17.htm
זה כנראה "נסוג אחור", כמו ב"קרא לילה" בבראשית א ה.
חמש מילים מרגיזות: אמצע, אצבע, ארבע, כובע, קרקע. כולם הוגים אותן במלעיל, אבל ההגייה התקנית היא מלרע. ואם זה לא מספיק, ההברה האחרונה בהן מנוקדת פתח, אף על פי שמתבקש קמץ.
מידי כמה חודשים אני מופתע מחדש לגלות כי פינתו של אבשלום קור חיה ונושמת לה בגלי-צה"ל. משמח אותי גם לשמוע שהיא שמרה על קיסמה וחינה הייחודיים. אבשלום גם הוא שמר על מרצו, על שיער ראשו ונדמה שאפילו על מסגרת משקפיו.
אך למרות שאותות הזמן אינם ניכרים בו ובפינתו, הרי שלא יוכל להגישה לנצח, כך שמידי פעם, דאגה מזדחלת לראשי, מי ילמד את נכדי וניני עברית צחה ?
אהרוני, הרגעת אותי. קם לאבשלום דור צעיר של ממשיכים, אנרגטיים, אינטליגנטים וחדורי אמונה(טוב אולי הגזמתי עם האמונה).
הלילה אשן טוב :)
ומי הם אותם הממשיכים? :)
לדעתי – הלילה אישן טוב.
אכן, אסור להשמיט יו"ד שורשית למעט מקרים כמה מיוחדים.