נתאי פרץ כותב על השתנות המשמעות של הפועל "התנחלות" בעברית ומציג גלויה לזכר 15 שנה להתנחלות משאבי שדה – יישוב בנגב שהוקם תחילה על ידי חיילי ההגנה והפך לקיבוץ של התק"ם, התנועה הקיבוצית שמזוהה עם מפלגת העבודה.

יש לי תאוריה מאוד לא מדעית על ההתנגדות של מפלגות השמאל ושל הממסד החילוני להתנחלויות ביש"ע. לפי אורי אורבך, דתיים עושים כל דבר באיחור של עשר שנים ("סבא שלי היה רב", עמ' 20). אם נתעלם מהמספר עשר, התאוריה שלי אומרת דבר כזה: ההתיישבות הדתית ביש"ע הייתה ניסיון לחזור על ההצלחה העצומה של מפעל ההתיישבות של תנועות השמאל מהמחצית הראשונה של המאה העשרים. חלק מהיישובים החילוניים האלה הוקמו על קרקע ערבית ברמות שונות של חוקיות עד 1967. והיו גם קיבוצים דתיים, אבל בני עקיבא ושאר התנועות הדתיות נותרו בצלה של ההתיישבות החילונית.

ואז ב-1967 התנועות הדתיות ראו הזדמנות לזכות בתהילה של מתיישבים חלוציים באזורים מסוכנים אבל חשובים מאוד להיסטוריה של ארץ ישראל. ואז התנועות הפוליטיות וההתיישבותיות החילוניות החליטו שלא מתאים להן להתחלק בתהילת ההתיישבות בארץ ישראל והחליטו להתנגד להתיישבות ביש"ע.

בהחלט יכול להיות שכל זה – שטויות במיץ.