בדרך כלל כדי להגיע מהבית למרכז העיר, למקומות כמו המרקייה, אוגנדה, התו השמיני או הקצה, אני יורד בדרך בר לב, עובר את זוויל, פונה לשבטי ישראל, משם לנביאים, ומתחיל לחפש חניה.

בימים האחרונים זה הולך ונהיה קשה. שמעתם על זה בחדשות – קודם החניון שנפתח בשבת ועכשיו האם המרעיבה.

ההפגנות על השבת מיותרות ומבישות בעיניי, משום שזה עוד צעד בהפיכת השבת מיום של מנוחה ליום שבו אסור לנסוע במכונית. מעניין אם יספרו לתינוקות בעוד שנים שחיתוליהם המשומשים נזרקו על שוטרים בשם קדושת השבת. גם כן קדושה.

אבל הסיפור של האם המרעיבה מעלה קצת יותר מחשבות. זאת לא הפעם הראשונה שהחרדים מוחים על מעצר של אנשי שלומם, ואפשר לטעון שמבחינתם משטרת ישראל משולה למשטרת הצאר. בהחלט יכול להיות. אבל אחרים טוענים שהמחאה הפעם היא על העלבון המתמשך מצד החילונים, שאחת מהדעות הקדומות הנפוצות בקרבם על החרדים היא שמכיוון שיש לחרדים הרבה ילדים, הם מזניחים אותם.

בתקופה שנסעתי הרבה ברכבת, נתקלתי פעמיים בילדים חרדים שנשכחו על רציף, בשתי הפעמים בתחנת האוניברסיטה, כלומר ליד בני ברק. לא נתקלתי אף פעם בילדים חילונים שנשכחו ברציף, אבל זה לא גרם לי לחשוב שחרדים מזניחים ילדים.

אני לא מוסיף ברשומה הזאת הרבה על פני מה שכבר נכתב בנושא בעיתונים, אבל זה כן גרם לי לחשוב על דעות מוזרות שגיליתי שהן נפוצות בקרב ישראלים רק אחרי הרבה שנים שגרתי כאן. הרבה ישראלים, למשל, חושבים שמתי כספי אף פעם לא מחייך. ששתי השפות היחידות בעולם שבהן יש ח' הן עברית והולנדית. שכשנרשמים לשנה ראשונה של אוניברסיטה, כדאי להירשם לא רק לאחת, אלא לשתיים או שלוש, "ליתר ביטחון". שחרדים מזניחים ילדים.

לכאורה דברים שטותיים ולא קשורים, אבל לי נראה שהם קשורים מאוד. הנוחות של "לחשוב כמו כולם". היא אופיינית, כמובן, לא רק לישראלים, אבל אנחנו אמורים להיות אור לגויים, לא?

מה שעוד יותר מעניין זה אילו דעות מוזרות יש לי בתור רוסי…