אני, כידוע, אוהב מוזיקה מאוד מאוד.

אז הבילוי המועדף עליי הוא הופעות. רוק, ג׳אז, אתני, מטאל, חשמלי, אקוסטי, אפשר גם לדבר על אלקטרוני ואפילו על שרית חדד ושלמה ארצי.

בזמן האחרון היו המון הופעות מצוינות בירושלים והלכתי אך למעט מהן. שזה אומר חמש.

עמיר לב ורוני סומק בחצר בית אבי חי. לב ניגן אקוסטית ושר מהאלבום החדש והטוב וגם מהקודמים וסומק קרא משיריו. לב, כרגיל, היה מצוין, וסומק, שעד אז חשבתי שהוא משורר חמור סבר ורציני נורא, התברר כאיש נעים ומשעשע וכך גם שיריו. הלכתי לחפש ספרים שלו באקדמון והתברר שכולם אוספים קצרים כאלה של כמה עשרות עמודים. הייתי שמח לקנות איזה אוסף של שלוש מאות עמודים. יום אחד. (ותודה לאגודת הסטודנטים על ארגון האירוע בחינם.)

אביב גדג׳ בח7 בבית אבי חי. כרזות של ח7 אני רואה ברחבי העיר כבר זמן רב, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בפנים. קוראים לזה ח7, כי זה בקומת השביעית – התחתונה – של החניון. לא הצלחתי להבין איך נכנסים לחניון עצמו עם הרכב, ולמצוא חניה באזור הזה קשה מאוד, אבל נעזוב את זה. ההופעה הייתה מצוינת. אביב, סולן אלג׳יר, ניגן פסנתר וגיטרה וליווה אותו באקורדיון בוריס מרצינובסקי, שהיה כה מגניב, שיום אחרי הוצאתי את האקורדיון שלי מהבוידעם וקבעתי שיעור עם מורה שאת הטלפון שלו ראיתי במודעה באוניברסיטה. ואביב היה מרגש – ניגן את שירי אלג׳יר הידועים ואת שירי הסולו החדשים והטובים. (ותודה לפקחי עיריית ירושלים שלא רשמו לי דו״ח על חניה בחצי אדום חצי כחול.)

שלום גד באוגנדה. שלום, במקרה, הוא אחיו של אביב גדג׳. אני מעריץ גדול שלו והוא לא מופיע הרבה, אז היה כיף לראות שהוא בא לבירה. ההופעה הייתה מצומצמת – רק שלום על אקוסטית ואלי שאולי, הגיטריסט הקבוע והמעולה עוד מימי פונץ׳ על חשמלית. שלום ביצע הרבה שירים חדשים מהאלבום העתידי "קוץ ברוח", שלמרבה הפלא התחברתי אליהם מהר מאוד, כי הם זורמים היטב ומחזירים אותו לפסגות של האלבומים הראשונים. הוא לא ביצע את להיטו הגדול "סוף המדבר", אבל זה לא הפריע בכלל, כי שאר ההופעה הייתה מצוינת וכי הוא סיים ב"תהיה בסביבה" – אולי כי שלחתי לו הודעה במייספייס וביקשתי שיבצע את זה, ואולי סתם כי זה שיר סיום מצוין. מעניין, אגב, מישהו הגיע לכאן? מישהו עדיין קורא את הרשומה הזאת, או שביקורות הופעות לא מעניינות אף אחד? טוב, נמשיך. אוגנדה אמור להיות מוסד ירושלמי די ותיק עם אינדי-קרד ענק, ובתור מקום לממכר תקליטים, קומיקס ובירה הוא אכן מגניב לאללה. אבל בתור מקום להופעות – צפוף, חנוק ואף מסריח, ועדיף שלא אדמיין ממה. (ותודה ליניב, מי שלא תהיה.)

ביום חמישי האחרון ראיתי את רות דולורס וייס במעבדה. שיר של רות שמעתי לראשונה בהופעה באולפן 88. התאהבתי בסגנון החסכני של פסנתר, בס ושירה בקולה הייחודי ומיד הלכתי לקנות את האלבום "בעברית", שהתברר כאחת ההברקות הגדולות במוזיקה העברית של השנים האחרונות – לא הכי קל לעיכול מידי, אבל מחזיר את ההשקעה הנפשית בשמיעות חוזרות. בהופעה מקבלים את מה שיש באלבום, אבל חזק הרבה יותר – לא כל כך בעָצְמַת המוזיקה, כמו בעָצְמַת הרגשות של רות עַצמה. זו עָצמה שלא רואים הרבה ושאני מעדיף לא לתאר במילים, כי איכנס לקלישאות שלא יחמיאו לא לה ולא לי – את העצמה הזאת חייבים לחוות. את ההופעה סיימה רות ב־"Make You Feel My Love" של דילן – בלי פסנתר, רק עם בס. בס הוא בדרך כלל לא כלי שמנגנים בו שיר שלם, אבל הבסיסט יהוא ירון מצוי כל כולו שם בתוך כל שיר ושיר ויהיה מעניין לראות אותו מופיע לבד ולא ליד פצצת רגש כמו רות. (ותודה למעבדה על ההנחה על הכרטיס הזוגי.)

ובמוצ״ש הייתי בהופעה של יהודה עדר, שוב בח7. אחרי איזה חמישה שירים פתאום קלטתי שזאת ההופעה הראשונה בהמון זמן שאני נוכח בה שיש בה תופים. איזה קטע. גם עדר ביצע את אותו השיר של דילן שביצעה דולורס וייס, אבל בעברית, בשם "בשביל האהבה"; הוא סיים אותו במפגן גיטרה חזק וסוחף. את השיר הזה ניתן למצוא באלבום "מר גרוסבארד היקר", אלבום הסולו הראשון שעדר הוציא לפני שנתיים אחרי יותר משלושים שנה שהוא מנגן ומפיק תקליטים לאמנים אחרים. האלבום הזה מבריק, והעובדה שלא הפך ללהיט גדול יותר ברדיו הוא פספוס אדיר של תעשיית המוזיקה שלנו. חוץ משירי "גרוסבארד" הטובים, עדר ביצע גם כמה שירים של להקת תמוז ושירים שכתב לאמנים אחרים. זהו מופע רוק חזק, כיפי וחי בכל מובן, אז אל תפספסו. (ותודה לגל ורותם מפייסבוק/בית אבי חי על ההזמנה.)