— "אימא, קיבלתי מלגה לקורס קיץ במיורקה ואנדורה."

— "כל הכבוד! ומה תעשה שם?"

— "אלמד קטלאנית. משלמים לי על שלושה שבועות של שהייה, אוכל, טיולים, פעילויות תרבות, הרצאות וקורסים."

— "יפה! אבל איזה אוכל הם יתנו לך שם?"

— "יתנו אוכל, מה שיתנו זה טוב."

— "מה, תגיד להם שאתה צמחוני? אין להם צמחוני."

— "יש להם."

— "אין להם. הם אוכלים רק בשר."

— "לא, לא רק בשר."

— "רק בשר!"

— "לא, לא רק בשר."

— "טוב, אז יתנו לך רק תוספות?"

— "למה תוספות? יתנו לי אוכל, מה שיתנו זה בסדר."

— "אתה מפסיד, כי אתה משלם כסף על אוכל טוב שאנשים רגילים אוכלים, ואוכל רק תוספות."

— "אני בטוח שהאוכל יהיה בסדר, וחוץ מזה אני לא יכול להפסיד מזה, כי אני לא משלם."

— "מה זאת אומרת? אתה משלם כסף על אוכל טוב שאנשים רגילים אוכלים, ואוכל רק תוספות."

— "אבל זו מלגה! אני לא משלם!"

שני המשפטים האחרונים חזרו על עצמם עוד כמה פעמים.

אני צמחוני כבר ארבע שנים.