באוסף הסיפורים "תמונות משפחה" של מאיה ערד יש דמות של מתרגם. האישיות שלו בעייתית, אבל הוא אומר משפט שאני מסכים אתו: "ספרות צריך לקרוא, לא ללמוד."1

לכבוד שבוע הספר קראתי כל מיני ביקורות ספרים וריאיונות עם סופרים, מבקרים ועורכים. רובם ככולם משעממים נורא. ביקורות מוזיקה, נגיד, חוזרות על עצמן הרבה, אבל אותן בכל זאת יותר מעניין לקרוא.

פעם חברים שלי היו מספרים לי בגאווה שהם קוראים הארץ, הרי "אפילו מדור הספורט שם יותר איכותי, אבל בעיקר בשביל מוסף הספרות כמובן." וזה היה גורם לי להרגיש בושה, כי מדור הספרות תמיד שעמם אותי.

ואז התחלתי לקרוא ספרים בכמויות. זה קרה באיחור, אבל טוב שקרה. ובכן, עכשיו מדורי הספרות משעממים אותי עוד יותר. אני יכול להיות גאה בכך שאני לא קורא את מדור הספרות של הארץ ומשקיע את הזמן בקריאת ספרים.

אז יכול להיות שטוב שהתחלתי לקרוא מאוחר, כי אם הייתי מתאהב בספרות מוקדם יותר, הייתי אולי עושה טעות חמורה והולך ללמוד ספרות באוניברסיטה.


1 ואולי זה פוסטמודרניזם אכזרי ומישהו הרבה יותר חשוב כבר אמר את זה ואני מכיר את זה רק דרך מאיה ערד?