רציתי לנסוע לכותל, כי מה זה הדבר הזה – אני גר בירושלים והייתי בכותל בפעם האחרונה לפני חמש שנים?

אבל לא מצאתי חניה – היה טיפשי מצדי לנסות לחפש – ונסעתי הביתה. ביציאה מהעיר העתיקה אספתי טרמפיסט חרדי צעיר, ששאל אותי אם אני מגיע לזוויל. הוא ראה שלא הבנתי אותו, אז הוא שאלה אם אני מגיע לבר אילן ועניתי בחיוב.

שאלתי אותו מה הוא אמר לפני כן. "זוויל", הוא אמר לי. "נו, האולם הגדול הזה, זְוָע-עָה-הִיל".

– "אה, זוועהיל!".

הוא לא דיבר יידיש. נו, לא כל החרדים מדברים יידיש. ואז יוצא שהם לא יודעים לקרוא את השמות היידיים המסורתיים של ערים במזרח אירופה. אני הייתי צריך להסביר לו שלעי"ן ביידיש יש צליל של /e/, ושיש לומר זְוֵהִיל. הא לכם גלגול של הגייה בגלל כתיב משונה. אם הבחור חשב שאני אבין כשאשמע "זוויל", כנראה יש עוד אנשים בסביבתו שקוראים ככה לבניין הזה.

היום קוראים לעיר הזאת נובוהרד-וולינסקי, ותושביה האוקראינים לא יודעים שבאחד הכבישים הראשיים בירושלים נמצא בניין ענק שהשם שלו נראה מוזר גם ליהודים.

הסברתי לו שאני לומד לשון עברית, אז הוא שאל אותי מתי כותבים פתח ומתי קמץ. זו שאלה ששואלים אותי הרבה, וכרגיל נאלצתי לומר לו שכדי לדעת את זה צריך ללמוד לפחות שנה באוניברסיטה. חבל – קיוויתי שלפחות חרדים לומדים לנקד, ומסתבר שרק בעלי תואר בלשון יודעים היום את האמנות הסודית הזאת.

ואם אתם רוצים לנסוע לכותל, קחו אוטובוס.