סטודנט אמריקאי למדעי המחשב בשם קייל בריידי כתב שיעורי הבית ואחרי תאריך ההגשה פרסם אותם באינטרנט. המרצה שלו ראה את זה, האשים אותו בחריגה מהתקנון ואיים להכשיל אותו בקורס. הסטודנט התלונן לראש החוג וההאשמות בוטלו. אחרי דבר כזה הוא כמובן היה צריך לפרסם את זה גם בבלוג שלו.

קורי דוקטורוב שם לב לזה ופרסם את הסיפור בבוינג בוינג1 והוסיף ניתוח יפהפה משלו. תרגום מקוצר וחופשי:

הלקח החשוב ביותר מהסיפור בזה בשבילי הוא שתלמידים רוצים ליצור משהו בעל משמעות מהמטלות שלהם בלימודים, דברים שיש להם ערך כשלעצמם מעבר להיותם שימושיים להערכת ההתקדמות שלהם בקורס. פרופסורים – גם אני לפעמים – נופלים אל מלכודת העצלנות ונותנים מטלות שאפשר למחזר ולתת לתלמידים חדשים, דגם שנכשל כאשר התלמידים רוצים להתייחס אל העבודה שלהם כאל משהו שימושי, משהו ששווה לעשות אותו ציבורי ונגיש לזולת ולכל מי שיהיה מעוניין לראות אותה בתוצאות חיפוש, קישורים וכו'.

אבל הנוחות של הפרופסורים צריכה להיות פחות חשובה מהערך החינוכי של חוויית הלימוד.

הו, כמה שאני מסכים.

שימו לב, שאלה: האם עליי לאזור אומץ ולבקש שיוותרו לי על מבחן אחד או שניים ובמקום זה יתנו לי ציון על השגות שושן?


1 Student challenges prof, wins right to post source code he wrote for course, Cory Doctorow, Boing Boing, 2009-06-11, cc-by-nc