בעקבות ההצלחה המסחררת של חיפוש הטעות בפרסומת על שייקספיר, אני מקים חידון שבועי של חיפוש טעויות, שאקרא לו "פעמיים כי טוב".

יש כל מיני סוגים של טעויות לשוניות. קודם כול, יש כאלה שאני עושה – הן מתחלקות לאלה שאני מודע להן ולא יכול לעשות עם זה כלום (מין של מספרים), כאלה שאני מודע להן וממשיך לעשות אותן דווקא ("יש את", "איכנס", "i" באנגלית באות קטנה), וכאלה שאני לא מודע להן (ספרו לי עליהן). יש טעויות של ניסוח. יש טעויות של תחביר. יש טעויות של כתיב. יש טעויות של הֶתְאֵם. מחלק מהן אכפת לי, מחלק אחר – לא.

אז אתם מוזמנים למצוא את הטעות במשפט הבא. יכול להיות שתמצאו טעות שאני לא מצאתי.

ובכן, הנה המשפט:

כיהודי אמריקאי חונכתי להעריץ כל דבר שקשור בישראל, אבל עלי להודות שאני מוצא את המדינה הזאת לחילופין מתישה, מעוררת הערצה, מעצבנת, מרשימה וזרה.

המקור: "ישראל – מדינה לא רגועה", דייוויד ברוקס, ניו יורק טיימס, פורסם ב"הארץ" ב-2009-04-19, לא יודע מי תרגם (ואולי הוא בכלל כתב את זה בעברית).

על עף על אף כותרת הרשומה, הטעות שמציקה לי כאן היא לא המילה "אמריקאי". לא גיבשתי את דעתי על איזו מילה מהצמד "אמריקני-אמריקאי" עדיפה והאם בכלל צריך לבחור אחת או ששתיהן טובות. לי מציק משהו אחר.