הלכתי לביטוח לאומי להוציא אישור על הכנסות כדי לקבל הנחה בארנונה. פשוט לא ייאמן: היה לפניי תור של שני אנשים בסך הכול. הם קיבלו שירות ממש מהיר. ואז הגיע התור שלי. וגם אני קיבלתי שירות ממש מהיר. הייתי אמור לכתוב שחיכיתי שעתיים ושלחו אותי להוציא אישור ממס הכנסה ושמס הכנסה בחופשה, אבל לא – קיבלתי שירות מצוין.

אחר כך הלכתי לעירייה כדי לבקש את ההנחה עצמה. לא קיבלתי, כי מסתבר שאני עשיר. אבל זה לא חשוב. יותר מעניין משהו אחר. באולם שבו הפקידים מטפלים בענייני ארנונה יש פקיד בכניסה שאמור לתת תשובות מהירות לשאלות נפוצות כדי שאנשים לא יחכו סתם בתור ורק אם הם באמת צריכים שאלה רצינית לתת להם מספר לתור הארוך מאוד. רעיון די טוב. גם פה היו לפניי בתור שני אנשים – גבר כבן חמישים עם תעודת נכה צה"ל ואחריו אישה בלבוש מוסלמי מסורתי. הפקידה אמרה לנכה צה"ל שהוא צריך להכין מסמכים כלשהם והוא צעד הצדה והתחיל להוציא אותם מתיקו. לאישה המוסלמית הפקידה אמרה קצר ולעניין: "מזרח ירושלים?"

האישה המוסלמית שאלה בחוסר ביטחון: "את מדברת ערבית?", הפקידה אמרה "לא!" ומיד הפנתה את מבטה אליי. נתתי לה במבט להבין שאני מוכן לחכות עד שהאישה הערבייה תקבל שירות עד הסוף. אז היא פנתה אליה שוב. היא התקשתה לדבר עברית והגישה לפקידה חשבון ארנונה או משהו כזה. הפקידה אמרה לה ללכת לבניין שלוש עשרה. היא לא הבינה. התחלתי לחשוב איך אומרים שלוש עשרה בערבית, אבל ההוא עם תעודת נכה הקדים אותי ואמר בערבית מהירה: "בנאיה תלתתעש ברה, תסאלי וין 'חניה'". לא קשה להבין: "בניין שלוש עשרה בחוץ, תשאלי איפה החניה".

"הלוואי שהיו יותר אנשים כמוך", אמרתי לו, "שיודעים ערבית". "כן," הוא אמר, "לדעתי צריך ללמוד את זה לפני אנגלית."

גם לדעתי.

(הכתיב של המילים הערביות לפי המילונים של יוחנן אליחי – The Olive Tree Dictionary, הוצאת מינרווה 2004 ו"מילון עברי ערבי", הוצאת ינץ 1996.)