פעם קראתי באחד העיתונים כתבה על היחס של הורים שעלו מרוסיה לבתי הספר שילדיהם הולכים אליהם בישראל. אימא אחת אמרה: "בית הספר שבני הולך אליו נחמד מאוד, אבל יש לו בעיה: לא לומדים שם."

זמן מה אחרי זה נסעתי ברכבת וישבה לידי אישה צברית כבת חמישים. כנראה עובדת משרד החינוך או משהו בסגנון. ישבה ודיברה בטלפון על ישיבה שהיא הייתה נוכחת בה בנושא חינוך:

"… אז מה שיורי שטרן עושה זה לקדם את המורים של מופת בבתי ספר בארץ וההישגים של התלמידים השתפרו מאוד. ותראי, יש פה בעיה: המורים האלה אוהבים מאוד את מה שהם עושים וחוץ מזה הם כנראה באמת יודעים מתמטיקה."

אני קיבלתי את הרושם שהיא חשבה שזאת בעיה.

כמו שנוהגים לומר ברוסיה, היום יורי שטרן היה בן שישים. לצערי הרב הוא נפטר ב-2007. אני לא מכיר שום חבר כנסת שמכהן היום ושבאמת אכפת לו ממה שילדים לומדים בבתי הספר. הקוראים הקבועים של הבלוג הזה גם יודעים שחיפשתי כאלה.

לא, חברי הכנסת שלנו עוסקים בתקציבים, בתכניות ניהול, ובשאלה האם לצייר או לא לצייר את הקו הירוק בספרי גאוגרפיה. ובינתיים בוגרי בתי הספר שלנו – כמעט כולם – לא יודעים לקרוא ולכתוב בשום שפה, לא יודעים מה גילה ג'ורדנו ברונו, ולא יודעים מי כתב את "סוסתי" או את "עלובי החיים". אבל אל תדאגו, בקרוב תהיה שביתה בבתי הספר ויעלו את המשכורת למורים בכמה שקלים, אז זה בטח יפתור גם את הבעיות האלה.