ברוסית יש מילה אחת לחמאה ולשמן – масло. כשצריך למנוע בלבול, אפשר להגדיר על ידי שם תואר: подсолнечное‏, оливковое‏, сливочное – חמניות, זית (שמן), שמנת (חמאה).

בעברית אין סיכוי להתבלבל בין חמאה לשמן, אבל בכל זאת יש הבדלים משמעותיים בין צורת החשיבה שלי לבין זו של לפחות חלק מהישראלים. עבור רוסי אפשר לטגן או לחמם בשניהם, וזה עניין של טעם: בשר (מי שעדיין אוכל אותו…) וירקות – יותר על שמן, חביתה – יותר על חמאה. חמאה לא מצרך חובה במטבח ישראלי, ובמטבח רוסי – כן. זה גם עניין של כשרות – גם חילונים רבים יימנעו מלטגן בשר על חמאה. וזה גם עניין של בריאות – ישראלים נחרדים הרבה יותר מהשומן והקלוריות של חמאה. רוסים מודעים לזה, אבל מתרגשים פחות.

מרגרינה היא תחליף לגיטימי לחמאה עבור ישראלים רבים, והם לא מתביישים לשים אותה אפילו בעוגות. מזעזע. הרי זה שמן שעבר תהליכים כימיים שלא ממש שיפרו לו את הטעם אלא רק גרמו לו להיראות דומה לחמאה. הם הרי לא היו שמים שמן זית בעוגה. מוזר מאוד. אני לא משתמש במרגרינה בכלל. פשוט אין לי סיבה, כי אני לא מפחד מחמאה.

זה הולך, כמובן, גם בכיוון השני. גם אחרי שמונה עשרה שנים של דיבור עברי אני עדיין מתקשה להפנים שגבינה זה גם творог – לבנה, קוטג', וגם сыр – צהובה, בולגרית. ברור ששניהם עשויים מחלב, אבל הם כל כך שונים! איך בכלל יכולה אישה לומר לבעלה: "…ותקנה גם גבינה" בלי להגדיר לבנה או צהובה? אבל אני שומע את זה כל הזמן, אפילו מאשתי.

(בחנויות בארץ מוכרים כבר כמה שנים טובות "טְבוֹרוֹג" – גבינה לבנה בסגנון רוסי. היא פחות לחה והיא מומלצת כרכיב לעוגות. ברוסיה, לפחות בזמני, לא מכרו גבינות מהסוג של קוטג' ו"סקי". אבל במילונים פשוט כותבים ש-творог זה גבינה לבנה.)