נשברתי.

קרסתי.

רעדתי.

הסתחררתי.

השתגעתי.

ושוב נשברתי.


הייתי בטוח ב-300% שאני שם בקלפי ב. בהנאה. בגאווה. בשלווה. ב. מפדל. כמו שתמיד רציתי. לשלוח לכנסת את האנשים שאני הכי אוהב. את הציונות הדתית, הכיפות הסרוגות, אנשים מתוקים, טובים, ישרים ותמימים. אנשים שאני לא מתכוון לאמץ את כל אורחות החיים שלהם, אבל מצדיע לערכים שלהם. אנשים שלגביהם אני יכול להיות רגוע שלא יצביעו בעד פינוי התנחלויות, שתמיד התנגדתי לו.

ואז הכרתי את ערן בן ימיני, והוא טרף את הקלפים. כשהגיעו מועמדים מכל מיני מפלגות לאוניברסיטה העברית לשכנע סטודנטים להצביע להם, שאלתי כל אחד שאלה זהה: "מה היית משנה בתכנית הלימודים של מקצוע כלשהו שנלמד בבתי ספר?" רוב התשובות היו לא משהו. מאורי אורבך ממפדל קיבלתי את אחת התשובות הטובות. אבל את התשובה הטובה ביותר קיבלתי מערן בן ימיני מהתנועה הירוקה-מימד. הוא הציע ללמד את הילדים בשיעורי פיזיקה לא רק את הנוסחאות, אלא גם את הדרך שבה המדענים הגיעו אליהן ומה עבר להם בראש. כמה פשוט ככה חכם.

הרבה מהדברים האחרים שבן ימיני אמר שם לא אהבתי. מעולם לא תמכתי ב"שתי מדינות לשני עמים", כי בראייה שלי שלום לא יגיע בעזרת ציור קו גבול וחתימה על חתיכת נייר, כי עם חבר'ה כמו הניה או אַבּוּ הַמְאַזֵּן אי אפשר לסמוך על הסכם, וכשהערבים יזכו סוף סוף למנהיגים שבאמת מתנערים מאלימות, לא יהיה צורך בהסכם. וברור לי שזה חלום, אבל אחרי קריאה של כל מיני חומרים על התנועה הירוקה-מימד ומנהיגיה, הגעתי למסקנה שלחלום הזה יש סיכוי גבוה הרבה יותר להתגשם דווקא אתם. כי כדי שערבים ישנאו אותנו פחות, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו ולשנוא את הערבים פחות, וכבוד הרב מלכיאור עושה דברים שיפחיתו את השנאה הזו: מפגיש כבר שנים רבות בין מנהיגים יהודים ומוסלמים, מקים בארץ ישראל אקדמיה ללשון ערבית ומנסה להנחיל את לימודי הערבית בכל בתי הספר. הוא עוד לא הצליח, אבל הוא נראה עקבי ביותר בעניין הזה, וצריך לעזור לו.

וגם לא אהבתי את זה שערן בן ימיני דיבר על כלכלה סוציאליסטית. אני לא מתלהב מכלכלה סוציאליסטית, כי היא עלולה ליצור שכבה עבה מדי של רמאים שחיים על קצבאות. אבל ניצוץ של אמת בעיניו של בן ימיני שכנע אותי שהסוציאליזם שלו זה באמת עבודה ולא רק קצבאות.

אני כן שמח שבמימד יש אנשים דתיים. זה מקל על המעבר ממפדל. אינני מתכוון להתחיל לשמור שבת אי פעם, אבל חשוב לי עד מאוד דיסקט הגיבוי הזה של אנשים שאכפת להם ממסורת, ואם הם גם מאמינים בעקביות בזכותי לא לשמור שבת, מה טוב.

על הנושא הירוק אין לי מה להוסיף, כי בזה, כנראה, התנועה הירוקה מבינה הרבה יותר ממני ואני רק יכול להסכים שהנושא חשוב. אבל ראוי לציון מספר שלוש בתנועה הירוקה-מימד – פרופ' אלון טל, איש "אדם טבע ודין", העמותה המוצלחת והעניינית ביותר בארץ לעניינים סביבתיים. ועוד ראוי לציון איש מימד הד"ר אילון שמיר, שביקר באוניברסיטה וסיפר שכשהוא מתקלח, הוא ממלא אמבטיה ואחר כך מוריד עם זה את המים בשירותים. נאה דורש נאה מקיים.

גם על המצע הטכנולוגי המצוין של התנועה הירוקה-מימד אין לי מה להוסיף – הוא נכתב על ידי אנשי מקצוע אמתיים, שמכירים את העסק מהצד הטכני ומהצד החברתי. אז הוא לא סתם אומר שהוא תומך ב"קוד פתוח", הוא קורא לזה "תכנה חופשית", אומר בצורה עניינית שהתנועה הירוקה תתמוך בה וגם מסביר בפרוטרוט למה זה טוב.


ובכל זאת, עוד מילה על מתנחלים. יכול להיות שבכנסת הקרובה יידון פינוי מתנחלים. אני לא אוהב את זה בכלל. בכלל. אינני חושב שפינוי מתנחלים הוא תנאי לשלום, אלא להפך – הפינוי הוא הוא מלחמה. ואם תהיה הצבעה הזו, אנשי התנועה הירוקה-מימד כנראה יצביעו בעד הפינוי. פעם הצבעתי שינוי וידעתי שאם יידון פינוי, הם יצביעו בעד, אבל הדחקתי. ונדון פינוי, והם הצביעו בעד, וטומי העיר: "לא צריך להרוס את הבתים בגוש קטיף, רק את בתי הכנסת." חשתי בושה עמוקה אז. לגבי התנועה הירוקה-מימד התחושה שלי היא שלפחות אדע שהם לא יצביעו בעד פינוי בשאט נפש, לא בשמחה לאיד, ולא בשביל ג'וב. זה שובר את לבי, אבל זה מה יש. אוהב את מפדל, אוהב את אורי אורבך, אוהב את זבולון אורלב, אבל את הסיכוי אני נותן לתנועה הירוקה-מימד. אני מקווה שלקראת הבחירות הבאות מפדל ומימד יתאחדו. (אז מה שאורי אורבך מזלזל במימד?)

וכן, רעדו לי הברכיים היום כשביקשתי מפעילי התנועה הירוקה-מימד באוניברסיטה מדבקה לרכב. לא האמנתי שאני עושה את זה. אבל עשיתי. חייכתי ואמרתי לאחד מהפעילים שאני במשבר. "משבר", הוא אמר, "זה במקור היציאה של התינוק מהרחם. לא ידעת?"

ואללה לא ידעתי, אבל תבדקו – זה נכון. זה אפילו יותר מגניב מהקלישאה הידועה על כך שבסינית "危機 משבר" זה "危 סכנה ו-機 הזדמנות".

אז הנה – התנועה הירוקה-מימד העבירה אותי מעומק הימין לעומק השמאל. לא הצליחו לעשות את זה לא עבודה, לא מרצ ולא חד"ש. מפלגת העבודה הייתה ונשארה כה מאוסה שחבל לבזבז עליה מילים. מרצ הייתה ונשארה יהירה; מעט הסימפתיה שחשתי כלפיה התפוגגה עם פרישתו של יוסי שריד. חד"ש הייתה ונשארה, איך נאמר בעדינות, דו פרצופית – מציגה ססמאות של שלום ואיכות הסביבה לבוחרים יהודים ותמונות של ילדים רעולי פנים שזורקים אבנים לבוחרים ערבים.

והתנועה הירוקה – לא מאוסה, לא יהירה, לא דו פרצופית. התנועה הירוקה-מימד מציעה רק את האמת שלה והיא מציעה דרך להגשים חלום.


הערות: אם אני טועה ומטעה בעניין חד"ש או בכל עניין אחר, אמרו לי. אם אתם תומכים בתנועה הירוקה-מימד ומאוכזבים מכך שמישהו שאוהב מתנחלים וחושב שצריך להשמיד את החמאס גם תומך בה, יש לכם בעיה ואני כנראה לא אפתור אותה. אל תשאלו אותי על מפלגת הירוקים של פאר ויסנר – כבר הבעתי את דעתי עליה בבלוג הזה יותר מדי פעמים, ואין טעם להוסיף שמן למדורה. ואל תשאלו אותי על סקרים ואחוז חסימה, אני עסוק מכדי לענות לשאלות בלתי רלוונטיות.

ועוד הערונת אחרונה: את מפלגת הירוקים קטלתי בלי רחמים על שגיאות הכתיב שלהם, אז הנה משהו למען ההגינות: שמישהו יגיד לערן בן ימיני, שייסגר בבקשה על דרך אחת לכתוב את השם שלו בעברית (עם או בלי מקף?) וגם בלועזית (Benyemini‏? Ben Yamini‏? Ben-Yemini?). במטותא מכם, כתיב זה דבר חשוב.