חברת הכנסת צביה גרינפלד (מרצ), אני מתנצל.

כשביקרת באוניברסיטה העברית ודיברת על ההתייחסות לנושא הפליטים ב"הסכם ז'נבה" – טיוטה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי שמרצ תומכת בה, הטחתי בך בזלזול שקראתי את ה"הסכם" ושכתוב שם שהפליטים לכאורה לא יחזרו, אבל יש אחרי הסעיף הזה הרבה הסתייגויות, ושבעצם הרבה פליטים כן יחזרו. ובכן, זה לא בדיוק מה שכתוב שם. משום מה זכור לי שבאמת היה כתוב שם מה שחשבתי, אבל אולי אני פשוט טועה ואולי הנוסח השתנה בארבע ומשהו השנים שעברו מאז שקראתי אותו.

אז בקיצור, אני מתנצל בכנות.

זה לא שבאמת אכפת לי מ"בעיית הפליטים" המצוצה מן האצבע. הבעיה האמתית היא שהערבים לא כל כך אוהבים אותנו ושאנחנו לא כל כך אוהבים את הערבים, ואת זה שום חתיכת נייר לא תפתור. כדי לפתור את הסכסוך צריך להשמיד כליל את כל ארגוני הטרור וללמד את כל הישראלים ערבית וזה, לצערי, ייקח לפחות שלושים שנה. צביה, אגב, אמרה שבאמת לא נראה לה שאפשר להגיע להסכם עם החמאס, ודי מפתיע לשמוע את זה ממישהי ממרצ, אם כי היא כמובן לא הציעה להשמיד אותו. בנוגע לערבית – כן, אני יודע שמרצ תומכת בכך שהשימוש בשפה הערבית יורחב ושהיא תילמד בכל בתי הספר (גם התנועה הירוקה-מימד).

ואני לא סוטה מהנושא, כי אף על פי שהייתי לא נחמד בתחילת הפגישה, צביה ענתה לי באדיבות לשאלה הזהה שלי בנושא החינוך – "מה היית משנה בתכנית הלימודים בבתי ספר?" עברו מאז די הרבה שעות ולצערי אינני זוכר את התשובה לפרטיה, אבל היא אמרה בערך משהו כזה: "הייתי משקיעה בהוראת המקורות היהודיים דבר ראשון… לא, בעצם זה דבר שני, דבר ראשון הייתי מלמדת הרבה יותר אזרחות ודמוקרטיה, כי אנשים לא מבינים מה זה דמוקרטיה. ודבר שני, הייתי מלמדת את המקורות היהודיים שלנו." תשובה לא רעה – לא מפורטת מדי אבל אומרת דבר חשוב על העקביות והערכים שלה.

חברת הכנסת גרינפלד, את אישה הגונה, אמיצה וגם מקסימה ואף על פי שלא אצביע למפלגתך, אשמח אם תהיי גם בכנסת הבאה.