לפני כמה ימים מישהו בוויקיפדיה האשים אותי בפסאודו-אינטלקטואליות. הוא עשה זאת בסגנון מעליב מאוד ועניתי לו בצורה הולמת, אבל זה לא אומר שאני לא חוטא בפסאודו-אינטלקטואליות מדי פעם.

אז הנה פיסת פסאודו-אינטלקטואליות. בכל מיני תוכנות ואתרים היום זה באפנה לרשום "שורת סטטוס" שבה כותבים איפה אתה נמצא או מה אתה עושה. כך זה בתכנות מסרים מיידיים ובפייסבוק וגם בג'ימייל. בג'ימייל במשך הרבה זמן הייתי כותב כל מיני התחכמויות לא כל כך קשורות ברוסית, עברית, אנגלית, ערבית, קטלאנית ושפות אחרות. רק לעתים רחוקות שאלו אותי מה זה אומר.

אבל שורת הסטטוס הנוכחית שלי, "טולסטוי צדק", גרמה להמון אנשים לשאול אותי "במה הוא צדק". אז האמת היא שאני קראתי ממש מעט דברים שטולסטוי כתב. אחרי שצלחתי כרך וחצי של "מלחמה ושלום", האחיין שלי ממוסקווה לקח לי אותו, כי שם, אתם יודעים, צריך בשיעור ספרות ממש לקרוא את כל הספר, ואין מצב להתחמק מזה. (בשיעורי ספרות בארץ לא קראתי בערך כלום והוצאתי קרוב ל-80.) אז זה התירוץ העלוב שלי לכך שלא גמרתי עדיין את היצירה הזו. וכשהוא יחזיר לי את הספר, אצטרך להתחיל מחדש, כי שכחתי כבר את כל הדמויות. זה בעניין "מלחמה ושלום"; ב"תחייה", "מלכות אלוהים בקרבכם" ו"סונטת קרויצר" בכלל לא נגעתי. ב"אנה קרנינה" אני מכיר רק את משפט הפתיחה, אתם יודעים, על המשפחות המאושרות, ושמעתי גם מה קורה שם לאנה לקראת הסוף.

אז במה הוא צדק? כאן מתחיל הקטע הפסאודו-אינטלקטואלי, כי זה מבוסס בעיקר על הידע הרדוד שלי על טולסטוי ויצירתו, אז אנא תקנו אותי אם אני טועה. הוא היה צמחוני, ואותי זה שכנע – בין כמה דברים אחרים – גם להיות צמחוני. עד כאן בסדר. חוץ מזה, למיטב ידיעתי הוא היה היחיד בין הסופרים הרוסיים הגדולים שהיה מתנגד מובהק לאנטישמיות – גוגול, צ'כוב, דוסטוייבסקי ובולגקוב היו יודופובים פעילים יותר או פחות.

וחוץ מזה קראתי שני חיבורים פילוסופיים קצרצרים שלו – האפילוג השני ל"מלחמה ושלום" ו"על הסוציאליזם". עם שניהם אני מסכים מאד, או לפחות עם הצורה שבה אני מבין אותם: מה שמכוון את ההיסטוריה זה לא מנהיגים, לא מדע, לא תורות חברתיות ומלחמתיות, אלא כל הדברים האלה ביחד והרבה יותר – האנושות כולה והעולם כולו. ובמצב דברים כזה אדם צריך להשקיע יותר בתיקון המצפון של עצמו מאשר בתיקון העולם – וכך הוא יתקן העולם.

ואולי גם את זה לא הבנתי נכון.