ביבי נתניהו אוהב להדגים את העובדה שרמת החינוך בישראל ירדה בכך שירדה בצורה דרסטית כמות החיילים שמצליחים לעבור את "מבחני הקריאה" בצה"ל.

אינני יודע עד כמה המידע שלו מדויק וניתן בהקשר, אבל זה כן מזכיר לי כמה דברים.

זה מזכיר לי את הטירונות – התקופה היחידה כמעט בכל השירות הצבאי שבה לא הייתי מוקף לגמרי בחננות מממר"ם, אלא פגשתי חיילים מסוגים אחרים. ערסים מכל מיני סגנונות, רוסים שאמרו שהם נוצרים וסירבו להחזיק נשק, קלפטומנים שהחזיקו מצבורים של מחסניות, מדים ומזרנים. היו שם שיעורים בסיסיים כאלה – על חובות החייל, על המדינה, על הדגל והסמל, על אמינות ועמידה בזמנים. והיה שם שיעור על זהירות בנשק. המ"מית הביאה דו"ח על חייל שנפצע מכדור שפלט חברו ששיחק בנשק ונתנה לחיילים הנוכחים לקרוא אותו משפט־משפט.

וחלק מהם לא כל כך הצליחו לקרוא. דווקא לא הערסים הכי טיפשים. אני זוכר במיוחד אחד שדווקא הצליח לקרוא מילה־מילה, אבל כשהגיע לראשי התיבות ע"מ, אמר "עי"ן מ"ם" ולא "על מנת". אחרים בקושי הצליחו לקרוא משפט שלם. בוגרי י"ג, כן? הם איכשהו למדו בבית ספר שלוש עשרה שנים והסתדרו בלי להיות מסוגלים לקרוא במהירות סבירה.

דבר אחר שזה מזכיר לי זה מפח הנפש הקשה שהיה לי במבחן הקריאה שלי בצו ראשון. היה שם משפט כזה בערך: "בשלהי קיץ היו הנפשות עייפות". (מישהו יודע מאיפה זה יכול להיות לקוח?) משהו כמו חמש שורות. נתבקשתי לקרוא את זה בקול רם ואחר כך להסביר במילים אחרות מה קראתי. קראתי, הסברתי, רק מה – לא הייתי בטוח מה פירוש המילה "שלהי". ידעתי שזה או סוף או התחלה, אבל לא הייתי בטוח. וכך אמרתי לחיילת שבחנה אותי – "או סוף או התחלה, ואני לא יודע". היא התעקשה שאגיד בכל זאת – או סוף או התחלה. אז אמרתי התחלה. היגיון של בן 17: בתחילת הקיץ הנפש עייפה משנת הלימודים. לא ככה?

איכשהו בכל זאת התקבלתי לממר"ם.