בנאדם. ישראלי. עם ראש. עם רגליים וידיים. ועם עיניים ואזניים. ועם לב.

והוא זורק למכל הזבל בחצר את "הפעמון" של מתי כספי. ואת "אדם בתוך עצמו". ואת "סע לאט". ואת לד זפלין II. ואת מלחמת העולמות.

ועוד הרבה תקליטים. כי נו, מי שומע תקליטים היום. גם את הפטיפון ואת הרמקולים שלו הוא זרק. את הציוד לא אספתי כי הוא נראה באמת ישן ויש לי משלי (תודה לאיתן, דורון ואייל על העזרה ולהדר על התמיכה). אבל את כל התקליטים, כמובן, לקחתי.

זה היה לפני כמה שבועות טובים. היום קיבלתי את הפטיפון שהזמנתי לפני כמה חודשים וניסיתי סוף סוף לשמוע את התקליטים. אף שריטה. איכות מושלמת. איזה פראייר הוא – אפשר היה לקבל לפחות על חלק מהם מחיר לא רע בכלל באוזן השלישית.

אז אילו אוצרות עוד היו שם בצפרדע? Life's Too Good של שוגרקיובז, הלהקה הקודמת של ביורק. תקליט מעולה שלא הופץ בארץ, כי הלהקה הייתה קצת נגד ציונות ואכן יש עליו מדבקה של HMV. זאת אומרת שמישהו בערך ב-1988 נסע ללונדון כדי לקנות אותו וב-2008 זרק לפח. לצערי זו רק עטיפה ריקה בלי התקליט עצמו בפנים, אבל גם העטיפה שווה, כיוון שבפנים יש שם תצלומים שמשום מה לא מופיעים בחוברת התקליטור.

ו-Trick of the Tail של ג'נסיס. זה לא התקליט הכי מבריק שלהם, אבל הוא כן מכיל את השיר של ג'נסיס שאני הכי אוהב – Dance on a Volcano הפותח.

ו"אלי שורשים" של הברירה הטבעית. ואני לבושתי לא שמעתי אף פעם שום אלבום שלהם ועוד מנסה לנגן בלהקה שיש בה מרכיב אתני.

לא רוצים את התקליטים שלכם? תביאו לי.