נראה לי שזאת הפעם הראשונה שזה קורה לי: תגובה שלי ב-ynet ראשונה וגם מומלצת.

כנסו כנסו: מ-1 בינואר: מרפאות צבאיות בקרייה ותה"ש ייסגרו.

אך, הזכרונות
אהרוני, קריה רבתי

הפקידות שלא מסכימות לקבוע תור אלא אם כן אתה יודע את הטריקים.

רופאי השיניים שמשאירים אותך באמצע טיפול שורש כי המשמרת נגמרה.

החובשים שיודעים למדוד לחץ, אבל לא חום.

התור שחיכיתי בו חמש שעות כדי לקבל גימל ואקמול.

אך, הג'ובניקים של העתיד, מה שאתם מפסידים.

כל התגובה הזאת מבוססת על מקרים אמתיים. לקבוע תור באמת היה בלתי אפשרי עבור מי שלא למד את השעות הנכונות שבהן צריך להתקשר למשרד ושגם בהן הפקידות היו תמיד קודם כל אומרות "אין תורים, תתקשר מחר", ואז היה צריך לומר מילות קסם מסוימות שגיליתי, שהיו גורמות להן בכל זאת להתאמץ: "את יכולה בבקשה לשים אותי ברשימת המתנה?" הן אף פעם לא היו מציעות את זה בעצמן. גם הסיפור עם החובש שלא יודע למדוד חום אמתי.

בדברים האחרים נתתי לעצמי קצת חופש אמנותי: רופאי השיניים בקריה בעצם על הכיפאק, אבל מכורח ההתנהלות הצבאית נקלעתי אתם לכמה מקרים ביורוקרטיים ורפואיים משעשעים; והמקרה עם התור שחיכיתי בו חמש שעות בשביל גימל ואקמול לא התרחש בקריה, אלא בבית החולים הצבאי הזה בחיפה ששכחתי את שמו, אבל מה זה משנה.

יש לא מעט חיילים שמרגע שהם לובשים מדים כבר מכירים את כל השיטות להוצאת גימלים ופטורים. אצלי זה בדיוק ההפך. לא ידעתי כלום ובשירותי הארוך מאוד למדתי מעט מאוד, אבל בכל פעם שהצלחתי להשיג את מה שמגיע לי, זה הסב לי שמחה גדולה.