בישראל היחס לכל נושאי הלשון מחפיר ברמה שלא תתואר.

תמרורים זו בהחלט אחת הנקודות הכואבות: שגיאות כתיב בתמרורים בכל השפות. ציירי השלטים ממציאים אותיות ערביות שבכלל לא קיימות וכותבים לא נכון את אלה שכן. הכתיב לא אחיד באף שפה. תרגומים ותעתיקים ללועזית זה שקשוקה, אבל זה רק סימפטום אחד של בעיה כללית יותר: אין בפועל שום דרך שימושית ואחידה לתעתק עברית ללועזית. התמרורים הם רק היבט אחד של הצרה הזו.

לימודי ערבית בבתי ספר ואניברסיטאות בארץ במצב מסמר שיער. אם מישהו מהמרצים או המורים שלי לערבית קורא את זה – אתם על הכיפאק! אני מתייחס למסגרות הלימוד ההזויות, למטרות הלא-שימושיות שמוצבות, לחוסר היכולת להשיג ספרות מקצועית סבירה בנושא, וכו'. ומישהו עוד מתפלא שעוד לא עשינו שלום עם ערבים.

באוניברסיטה העברית חוגי הלשון – גרמנית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צרפתית – סופגים עוד ועוד צמצומים בתקנים ובתקציבים. פרופ' חנה כותן מהחוג ללימודים קלאסיים (כלומר יוון ורומא) סיפרה שדיברו איתה אנשי הנהלה ומפאת חוסר תקציב הציעו לה לבחור מה היא רוצה לצמצם – לימודי יוונית או לימודי לטינית. היא הציע להם לבחור מה לצמצם בלימודי מדעים מדויקים – אלגברה או גאומטריה. (מי שימצא באירופה או אמריקה אוניברסיטה שבה לא לומדים לטינית או יוונית, שיספר לי.) אני מכיר את זה מבפנים ויש בנושא הזה גם כתבה ב"פי האתון" האחרון.

רכבת ישראל לא מסוגלת להחליט על שמות של תחנות. איך נקראת תחנת הרכבת המרכזית בתל אביב? "תל אביב מרכז סבידור", "תל אביב סבידור מרכז", "תל אביב מרכז סבידור ארלוזורוב", "תל אביב מרכז ארלוזורוב"? או שמא בכלל "תל אביב צפון"? ואיך היא נקראת בלועזית?

בברצלונה נכנסתי לחנות ספרים כללית – לא אקדמית -, ומצאתי שם בלי שום מאמץ מבחר עצום של ספרים על ספרדית ועל קטלאנית ועל כל הלשונות השכנות שלהן: בסקית, צרפתית, גליסית, איטלקית, אנגלית, גרמנית. וגם רוסית ויפנית. אני מדבר לא רק על מילונים, שיחונים וספרי "למד בעצמך", אלא גם על ספרים בלשניים מקצועיים ביותר – דקדוקים סטרוקטורליים, גנרטיביים, והיסטוריים, מחקרים בהיווצרות מילים, קונקורדנציות. וגם מצאתי – וקניתי – מילון שמיועד לילדים, ושהוצא לאור על ידי אנשים שחושבים שלילדים מגיע ספר שמודפס על נייר איכותי במכונות דפוס מודרניות. לשם השוואה, חפשו מילון לילדים בסטימצקי; אם תמצאו, תשוו את איכות הדפוס שלו עם איכות הדפוס של פאקינג "ישראל היום".

ואני בכלל לא מדבר על כמות ספרי השפות שמצאתי בחנות ספרים לא גדולה במיוחד בלונדון.

בישראל לאף אחד לא אכפת מזה.

ואנשים מתפלאים שאני לומד בלשנות ולשון עברית. "בשביל מה," שואלים אותי. "איפה תעבוד בזה?" בדיוק בשביל זה – מישהו צריך לדעת את זה. אין לי מושג איך אתפרנס מזה, אבל לעזאזל, מישהו צריך להרים את הכפפה הזאת. אם לא אני, מי?