התקשרה אליי בחורה נחמדה מבית השקעות "מורגן" ורצתה לתאם אתי פגישה.

— "אני רוצה לעניין אותך בבית ההשקעות שלנו…"

— "למה?"

— "… יש לנו כל מיני מסלולים שבהם תוכל להשקיע…"

— "כן, אבל למה את רוצה לעניין אותי בזה?"

לא, היא לא חשבה על זה.

— "במה אתם שונים משאר חברות ההשקעות שמטרידות אותי בטלפון עם הצעות כאלה כל שבועיים?"

— "אנחנו בית השקעות חדש שקיים רק שנה…"

— "נדמה לי שזה דווקא לא טוב."

— "תראה, לנו חשובה לא רק התוצאה, אלא הדרך והדרך שלנו…"

— "לא, בכסף חשובה רק התוצאה. זה לא כל כך משנה מה הדרך."

(האמת היא שהדרך אולי כן חשובה – אני, למשל, לא רוצה להשקיע בחברות תרופות, חברות תכנה קניינית וחברות שעוסקות בשחיטת חיות לבשר. אמנם לא נתתי לה לגמור את המשפט, אבל איכשהו לא נראה לי שהיא התכוונה לזה.)

— "תראי, ענייני כספים והשקעות זה בעצם די פשוט: כל חברות ההשקעות לאורך זמן מציגות בערך אותה תשואה וחוץ מהתשואה שום דבר לא ממש מעניין. גם אם חברה זו או אחרת מציגה לאורך זמן תשואה גבוהה יותר מאחרות, זה עדיין לא משהו שאפשר באמת לצפות מראש וזו לא הבטחה שהיא לא תפשוט את הרגל."

— "איפה אתה גר?"

— "בחיפה."

— "ואתה מגיע לפעמים לתל אביב או לירושלים?"

— "לפעמים. למה, את רוצה לקבוע לי פגישה?"

— "כן."

— "אני לא מעוניין."

— "רק תבוא, תראה, תתרשם – איך אתה יודע, אולי מפה יצמח משהו חדש? תמיד צריך לשמור על התקווה!"

— "התקווה? תקווה זה כשיש משהו רע ומקווים שיהיה טוב בעתיד. לא כל כך רע לי."

— "טוב. אתה מגיע לפעמים לתל אביב?"

— "לצערי."

— "יש לנו סניף ברחוב החשמונאים. אתה מכיר את רחוב החשמונאים?"

— "כן, אבל אני לא רוצה לבוא לפגישה. אני לומד בלשנות. את יודעת מה זה בלשנות?"

— "אה… כן. אתה עוסק בזה?"

— "כן. אין שום הבדל בין מה שתספרו על עצמכם בטלפון לבין מה שתגידו לי בפגישה אישית. המילים הן אותן מילים והמספרים הם אותם מספרים."

— "אבל אולי בפגישה אתה תקבל תשובות לשאלות שבכלל לא שאלת אף פעם!"

— "מה זאת אומרת? אילו שאלות יכולות להיות לי? השאלות פה פשוטות מאוד. אם המניה עולה, אז אני מרוויח ואתם מרוויחים. אם המניה יורדת, אז אני מפסיד, ואתם עדיין מרוויחים."

— "לא…"

— "כן! אתם לא קיימים כדי שאני ארוויח אלא כדי שאתם תרוויחו! זו מתמטיקה! אין פה שאלות מסובכות שאי אפשר לקבל עליהן תשובה בטלפון: שתיים ועוד שתיים זה תמיד ארבע."

— "תראה, גם מתמטיקה זה עניין גמיש."

פיזדייץ.

— "את יודעת מה זה ויקיפדיה?"

— "כן."

— "אז תראי, אני כותב בוויקיפדיה. יכול מאוד להיות שכשחיפשת משהו באינטרנט והגעת לוויקיפדיה קראת משהו שאני כתבתי. את יודעת כמה אני יכול לכתוב בחצי שעה? ואת רוצה שאני אבזבז אותה על פגישה שאני יודע שלא יֵצֵא ממנה כלום?"

— "טוב, אז… עשרים דקות?"

— "לא. גם עשרים דקות זה בזבוז זמן בשביל דבר כזה."

— "אָדוֹן אֵלִי!.."

— "'אֵלִי'? במאגר המידע שלך קראו לי אֵלִי? חתכו את השם שלי? לא שווה כלום מאגר המידע הזה שלך."

— "מה זאת אומרת? מה שמך?"

— "שמי אמיר."

— "ושם משפחה?"

— "אהרוני. השם המלא שלי זה אמיר אלישע אהרוני ובמאגר המידע שלך חתכו את אלישע והפכו אותי לאֵלִי."

— "טוב, זה לא מעניין…"

— "זה כן מעניין. החברה שלך לא מעניינת אותי, כי כל חברות ההשקעות אותו דבר. זה מצ'עמם. אבל מאגרי מידע של שיווק טלפוני – זה משהו שאני מנסה להבין איך הוא עובד כבר הרבה זמן."

— "טוב, אנחנו באמת לא מנסים לשעמם אותך. רק תבוא לפגישה של חצי שעה, תראה, תתרשם…"

— "אני לא רוצה ואני לא הולך לשנות את דעתי בקשר לזה."

— "אתה מגיע לפעמים לירושלים?"

— "כן, אני עובר לגור שם בעוד שבועיים."

— "אתה רואה?! זה סימן משמיים!"

— "לא זה לא."

— "אז אתה מעוניין בפגישה? תבוא תראה, תתרשם, אתה לא מתחייב לכלום, לא נראה לך – ניפרד כידידים."

— "אפשר להיפרד כידידים כבר עכשיו."

— "אז אתה לא מעוניין בפגישה?"

— "לא."

— "טוב, אז להתראות."

— "יום טוב."

היא סגרה את הטלפון וכנראה אמרה – "שיואו, איזה נודניק."

ואני סגרתי את הטלפון וכתבתי בבלוג שלי את הדבר הבא: חברת ההשקעות מורגן מעסיקה אשת שיווק שמנסה לשכנע אנשים שמתמטיקה זה עניין גמיש.