בזמן האחרון אני בגל כזה של עיסוק בכאילו שגיאות כתיב, דקדוק, הגיון וכיו"ב. במקרה של חבר כנסת אידיוט אני מרשה לעצמי לזעום, במקרה של קריין ברדיו שאומר משהו חריג אני מחייך או מגחגך. כל המקרים הם נושא ראוי למחקר בלשני, בלי קשר לרגשות שהם מעוררים. (הרגשות האלה – גם הם מקור למחקר מעניין.)

המקרה הבא הוא מקרה של מציאות טהורה ומדהימה. זה הרבה מעבר לעילגות, זה שיעור בפסיכולוגיה.

הודעה לעובדי חברה להשכרת רכב

יש פה כמה דברים שאפשר לשים לב אליהם. קודם כל, הפתיח – "צהרים טובים למנהלי סניפים ומתחמים קבוצת שלמה". למה צהרים? אם זו הייתה הודעת דוא"ל, הייתי מבין, אבל זה נראה יותר כמו מודעה או מסמך. אולי פקס. אבל יותר מעניין הרצף "מנהלי סניפים ומתחמים קבוצת שלמה". לא "של קבוצת שלמה", לא "מקבוצת שלמה" – פשוט "קבוצת שלמה".

הלאה: "גניבת מפתחות וקודן שהיה בצמוד למפתחות, על גבי מעטפה , פיתקית". אני יכול לדמיין פה כל מיני דברים, ואולי נהג מקצועי של חברת השכרה יכול לדמיין את זה עוד יותר טוב, אבל עדיין יש משהו מהדהד במשפט הזה.

אבל לא כמו בפנינה הבאה: "בהתאם לכך הנכם נדרשים לאבטח את המפתחות והקודנים והגברת מודעות של כלל צוות העובדים למניעת עוקצים, סיפורי כיסוי במטרה לגנוב רכבים."

איך מפרקים את זה לגורמים? "נדרשים לאבטח את המפתחות … והגברת מודעות." אם זה היה באיזה ספר מלפני מאתיים שנה או יותר, היו ממציאים שם לתופעה הזו. אבל איך בנאדם דובר עברית של היום יכול לכתוב דבר כזה? ואין לי ספק שמדובר בדובר עברית ולא עולה.

גם הסיפא של המשפט המדהים הזה מבריקה דברכה. גם אם משייפים את המוזרויות התחביריות, נשארים עם משהו שעדיין די משונה: "הגברת מודעות למניעת עוקצים."

(לכמה מקוראיי ששירתו אתי בצבא ההתנסחויות הללו אמורות להזכיר סגנון כתיבת דוא"ל של מישהו. יום אחד עוד אוציא את זה מהבוידעם.)