הבלוג הכי מפורסם בתולדות האינטרנט העברי הוא כנראה הבלוג של "ולווט אנדרגראונד". היא הייתה כותבת רכילויות על הברנז'ה של העיתונאים בישראל ואהבה במיוחד לרדת על שגיאות כתיב שהם עושים. במשך זמן רב ניסו לגלות את זהותה ואז היא גילתה ששמה דבורית שרגל.

ניסיתי פעם לקרוא אותו וזה די שיעמם אותי. הוא שקוע עמוק מדי בברנז'ה. אבל איכשהו אני לא מתפלא שהוא הבלוג שכנראה נכתבו עליו הכי הרבה כתבות בעיתונים כלליים שלא עוסקים רק באינטרנט. מה שכן, אף על פי שכתיבתה לא מעניינת אותי, לבי יוצא אל שרגל, שכשלה בניסיונה להעלות את רמת הדיוק בעיתונות המודפסת בעברית.

אני כותב כאן לפעמים על שגיאות כתיב כי אני עוסק בבלשנות וכי זה מקומם אותי שלבן אדם יש כוח אדיר לכתוב בעיתון שמופץ באלפי עותקים, שמשפיע על דעת הקהל, שאמורות להיות לו אחריות ומקצוענות של עיתונאי, שאמור להיות לו כישרון, שאמור להיות לו עורך; ושגם לו וגם לעורך משלמים על העבודה שלהם – והם בכל זאת נותנים לשגיאות מדהימות להיות מודפסות ולהיות מופצות באלפי עותקים ולהיות מתויקות בספריות וגנזכים. אם אני כותב בדוא"ל, בבלוג או אפילו בוויקיפדיה שטויות במיץ (בתום לב) או עושה שגיאות כתיב טיפשיות זה לא אמור להשפיע על כמות כזו של אנשים על אף אחד ובכל זאת אני רוצה לקבור את עצמי בכל פעם שאני מתבלבל בין "עם" לבין "אם" או זורק לאוויר טענות פוליטיות, היסטוריות או הנדסיות שמסתברות כמופרכות.

ובכן, עיתון "ישראל היום" מהבוקר, בעמוד 6:

הכל קיוו שהסכם טאא'ף, שסיים את המלחמה, יביא קץ למיליציות ולחורבן שהמיתו על לבנון. (ד"ר (!) מוטי קידר)

ובעמוד 9:

העולם ציין אתמול את יום הניצחון ה-63 של בעלות הברית על הנאצים – וגם בישראל נאספו ותיקי המלחמה כשהם לבושים במדים ועונדים את מיטב איתוריהם. (יורי ילון ולילך שובל)

נו, ב"ישראל היום" לא אוהבים את האות ט'. ואתם יודעים מה? זה לאו דווקא רעיון רע לעשות בעברית רפורמה ולבתל את הזוגות ט/ת, א/ע, ק/כּ, ח/כֿ, ס/שׂ. ברוסית זה עבד מצוין ב-1918. בעברית זו תהיה מכה משמעותית, כי אתם יודעים – תנ"ך וכל זה, אבל זה לא רעיון שאני פוסל על הסף. אבל עד שיעשו רפורמה זו או אחרת, עיתונים צריכים לשמור על מינימום שבמינימום של מקצועיות וזה כולל קצת עקביות בכתיבה, גם אם לא היצמדות ל"אבן שושן" , "לשוננו לעם" ו"ודייק".


עריכה דיגיטלית: רבאכ, דווקא היום?

Stuff White People Like #99: Grammar