והנה שיטה פשוטה, לא מוגזמת ויעילה להחמיא לאדם שאתה פוגש אותו בפעם הראשונה: כשאתה שומע את שמו, חזור על השם עם ה' הידיעה. למשל, הוא מציג את עצמו בשם "גדי". אמור מיד: "הגדי?!"

כמובן שזה עובד הכי טוב אם יש סיכוי שבאמת שמעת עליו משהו חיובי לפני כן. וכשאני אומר "חיובי", אני מתכוון למשהו שחיובי עבורו.

אני לא יכול ללמד אף אחד איך לדבר יפה עם אנשים, אז קחו את הדברים בפרופורציה. אני מתעניין יותר בצד הלשוני. השיטה הזו כלשונה לא עובדת בכל שפה. באנגלית זה יעבוד עם the ובשפות אירופיות רבות אחרות. ברוסית אין משהו שמקביל באופן ישיר לה' הידיעה, אז צריך לומר משהו כמו "ההוא":

— «Дмитрий.»
— «Тот самый Дмитрий?»

בספרדית, איטלקית, וצרפתית זה אולי יעבוד עם תוויות היידוע שלהן (el/il/le) אבל לא בקטלאנית. גאוגרפית היא מדוברת בדיוק באמצע בין שלושתן, אבל לשונית יש לה כאן תכונה משונה מאד: לעתים קרובות מאד משתמשים בה ביידוע מיוחד לשמות פרטיים. זה קורה בטקסטים כתובים ומדוברים, בגוף ראשון, שני ושלישי, עם שמות לועזיים ומקומיים, גברים ונשים, ילדים ומבוגרים, וגם עם שמות של חיות. ולפעמים לא אומרים אותו בכלל. בחלק מהמקרים הצורה של היידוע הזה זהה ליידוע ה"רגיל", ועוד לא מצאתי מאמר שמסביר את החוקיות של זה בצורה מלאה. בקיצור, כשהקטלאנים קַרְמֶה או זַ'אוּמֶה ישמעו שקוראים להם "הקרמה" (la Carme) או "הז'אומה" (en Jaume) הם לא יחשבו את מה שתחשוב הישראלית ענת כשקוראים לה "הענת". (וגם ע"ע ספיר-וורף.)