כולם מכירים את הבדיחה: מלצר רושם חשבון – מרק 10 ₪, סביח 15 ₪, מצליח 5 ₪, קולה 7 ₪. הסועד שואל אותו מה זה "מצליח", אז המלצר מוחק את השורה הזו ואומר: "מצליח – מצליח, לא מצליח – לא מצליח".

לפני שנתיים קיבלתי דו"ח חניה של 100 ₪ מעיריית ירושלים אף־על־פי שחניתי עם כרטיס חניה אלקטרוני (איזיפארק). שלחתי להם תדפיס חניות והחזירו לי מכתב שאומר שהעבירה שלי לא הייתה חניה בכחול בלי כרטיס, אלא חניה באדום (שקר וכזב), אבל הם בכל זאת מסכימים להמיר את הדו"ח באזהרה. ובכן, לפני כמה ימים קיבלתי "התראה אחרונה לפני נקיטת צעדי אכיפה" עם קנס שעלה ל־160 ₪.

בטיפשותי לא שמרתי את המכתב שאישר את העובדה ש"זכיתי" בערעור, אז התקשרתי לעירייה.

פעמיים אמרו לי "רשות-החניה-העירונית-שלום-אנא-המתן" והעבירו אותי למנגינה של המתנה שהתחלפה אחרי דקה בצליל תפוס. בפעם השלישית ענתה לי פקידה, הסברתי לה מה הבעיה, אז היא ביקשה את מספר הדו"ח. היו שם המון מספרים והיה איזה אחד עם ברקוד מעליו ואותיות RR בתחילתו, אז שאלתי אותה עם זה זה והיא אמרה שכן. הקראתי לה את כל עשר הספרות, אז היא אמרה שזה לא המספר הנכון. אז הקראתי לה כמה מספרים אחרים שהיו על הדו"ח ואף אחד מהם לא התאים לה. אז היא נכנעה והסכימה למצוא אותי לפי תעודת זהות.

ואז היא אמרה – "כן, אתה צריך לשלם מאה שישים שקל". אז הסברתי לה שוב שהדו"ח אמור להיות מבוטל. אז היא העבירה אותי למנגינה של המתנה שהתחלפה אחרי דקה בצליל תפוס.

אז התקשרתי שוב למספר הזה ולא ענו לי בכלל.

אז חיכיתי מחצית־שעה והתקשרתי שוב והצלחתי לסחוט ממנה שהפנייה שלי מועברת למדור ערעורים.

וזה שנתיים אחרי שכבר זכיתי בערעור. ואני עדיין בחוסר־ביטחון, כי זו הייתה רק שיחת טלפון.

לקח לעתיד: לשמור את כל הניירות על דו"חות, תשלומם, ביטולם וכו'.

אחרת הצד הלא־נכון עלול להיות ה"מצליח".