— "שלום!"

— "ערב טוב."

— "אני מדבר מקופת חולים מאוחדת…"

— "כן…"

— "אני מתקשר אליך, כי אתה מבוטח אצלנו עם ההורים שלך …"

— "טוב, יכול להיות שגם ההורים שלי עדיין מבוטחים אצלכם, אבל אני כבר מזמן לא גר אתם."

— "הם גרים בנשר, נכון?"

— "כן, אבל מה זה קשור אליי?"

— "תראה, פשוט אנחנו עושים את זה עכשיו לכל המבוטחים – מעבירים את כולם לביטוח מאוחדת שיא, ואתה הרי היית מבוטח כל השנים במאוחדת עדיף."

— "כן…"

— "אז אנחנו מוסיפים לך הרבה שירותים, ונותנים לך המון הטבות – אתה מקבל ניתוחים בחינם, בדיקות מיוחדות בהנחה, אתה לא צריך לשלם השתתפות עצמית…"

— "אתם מוסיפים לי? אבל אני צריך לשלם עוד כמה שקלים כל חודש, נכון?"

— "כן."

— "טוב, אז תראה. בוא נעשה את זה קצר. זאת לפחות הפעם השישית שאתם מתקשרים אליי עם הדבר הזה, ועד עכשיו בדרך כלל הייתי מזיין לכם תשכל ובסוף מסרב לשלם על זה, אבל נמאס לי מזה, אז תוכל בבקשה פשוט למסור למנהלים שלך שבפעם הבאה שתתקשרו אליי עם ההצעה הזו, אני אעבור למכבי?"

— "אני ארשום את זה."

— "תודה. אתה מבין, זה לא משהו אישי נגדך… הלו?"

הוא ניתק.

נעלב.

מסכן, הוא לא היה מוכן לזה שהוא השישי.

עד עכשיו באמת הייתי מזיין להם את השכל. רוב הזמן לא סתם זיינתי את השכל כמו מניאק – ממש הייתי מנסה לתת להם סיכוי לשכנע אותי. שאלתי אותם מה זה בדיוק מוסיף לי וניסיתי לחשב כמה זה עולה והאם זה שווה לי. זה אף פעם לא התקרב להיות שווה. אבל הציעו לי דברים נורא מצחיקים.

הציעו לי הנחות לקניית מנוי לחדר־כושר, שלא הייתי הולך אליו אף פעם (זה אולי בריא אבל אני מקבל בחילה מהפוזה של אנשים מתעמלים). הציעו לי הנחות לטיפולים להסרת שֵׂעָר (תודה, לא נשאר לי הרבה גם ככה). אפילו הציעו לי הנחות לרפואת נשים.

פעם אחת הציעו לי איזושהי בדיקת דם מיוחדת שעושים אותה במקרים של מחלות קשות או תאונות. אמרו לי שאם אהיה מבוטח זה יהיה חינם. שאלתי כמה זה יעלה אם אני לא אהיה מבוטח. אמרו לי שאי־אפשר לעשות אותה בכלל אם אני לא מבוטח. אמרתי שאני מוכן לשלם כמה שזה לא יהיה, רק שישלחו לי חשבון. אז היא אמרה שאי־אפשר לעשות אותה בכלל. אז שאלתי – האם כל האנשים שלא מבוטחים מתים במקרה שהם מגיעים למצב שהם זקוקים לבדיקה הזו. היא לא ידעה לענות לי, אז אמרתי לה "טוב תודה". אז היא אמרה לי:

— "טוב, אז אני מעבירה למחלקה לזיהוי פרטים אישיים, ובאופן אישי רציתי לומר לך שבאמת עשית עסקה טובה שלא תצטער עליה."

— "מה?.. מה זאת אומרת? למה צריך לעשות זיהוי פרטים אישיים?"

— "כדי שנוכל להתחיל לחייב אותך."

— "על מה?"

— "על מה שדיברנו… ביטוח שיא…"

— "אבל אני לא רוצה לשלם עליו."

— "מה זאת אומרת? לא אמרת שאתה רוצה להירשם לזה?"

— "לא."

— "אה… הבנתי משהו לא נכון."

מזל שצריך לעשות זיהוי פרטים אישיים, אחרת היא הייתה מבינה שאמרתי "טוב תודה, זה באמת רעיון טוב שאני אעביר את כל החסכונות שלי לכיסוי המשכנתה שלך."

בפעם הלפני אחרונה איש המכירות הציע לי בדיקה אוּנקוּגנטית. בשלב הזה נהייתי מניאק ועברתי למצב של זיון שכל פעיל:

— "איזו בדיקה?"

— "בדיקה אוּנקוּגנטית."

— "נראה לי שלא שמעתי טוב…"

— "בדיקה אוּנקוּגנטית. זו בדיקה שעושים אותה פעם בחיים כדי לבדוק את הסיכוי שלך לחלות בסרטן."

— "אה! נראה לי שהתכוונת לבדיקה אוֹנקוֹגנטית." (שימו לב לניקוד, בבקשה.)

— "אה… יכול להיות." הוא לא ידע שהוא מדבר עם בלשן.

— "טוב, וכמה עולה לי הבדיקה הזו אם אני לא מבוטח?"

— "מאה ושמונים שקלים."

— "אבל הביטוח הזה רק בשנה אחת יעלה לי יותר מזה, ונראה שזה הדבר היחיד שאני עוד איכשהו בכלל זקוק לו בכל הביטוח הזה."

— "טוב, אז תרצה להירשם לביטוח?"

על זה נאמר: "רק אדם החסר אבחנה בין הממשות והחלום בהקיץ הוא אדם חולה. מצב זה הוא יותר משינוי כמותי לגבי האדם הנורמלי. זה שינוי איכותי כי אצלו מבוטל לגמרי ההבדל בין העולם האובייקטיבי של המציאות והעולם הסובייקטיבי של דמיונו."

מי שיגיד לי מאיפה לקוחים המשפטים האלה, יצול״ש.