לאור הרצון הכן שלי לסיים סוף כל סוף את הדברים שאני צריך לעשות כדי לקבל תואר ראשון, הבלוג הזה לא יעודכן בשבועות הקרובים. (אני גם חסמתי את החשבון שלי בוויקיפדיה ומחקתי את קורא הרס"ס.)

תודה על הסבלנות.

יום שלישי, פעמיים כי טוב! היום אנחנו מחפשים טעויות לשוניות ואחרות ב"תוכנית מופז להסדר מדיני – רעיון מסדר" (הקישור מוביל לקובץ PDF באתר מעריב).

המסמך כולו גדוש בשגיאות מביכות ובחרתי מתוכו שני קטעים שריגשו אותי במיוחד. הם מובאים כלשונם, העתק-הדבק; רק הפכתי עיצוב PDF לעיצוב HTML, אבל זה לא אמור לעניין אתכם. תרגישו חופשיים להביא גם שטויות מכל סוג מחלקים אחרים ב"רעיון המסדר".

בחלק מהשגיאות שיש פה כבר עסקתי בעבר, אבל יש גם כמה חדשות. מצד שני, המחבר מפתיע וכותב כמה דברים נכון לפי האקדמיה, אף על פי שרוב הציבור נוהג אחרת. כלומר, המחבר כנראה קרא מדריך לשון כלשהו, אבל בצורה חלקית מאוד. מי יזהה את הדברים האלה?

השלב השני – יישום ההסדר ב"נושאי הליבה"

שלב זה יכלול את יישום ההסדר ב"נושאי הליבה", סופיות התביעות והסכסוך ופתיחת הפרוזדור להסדרים מדיניים ושלום אזורי.

• נושא ירושלים מחייב את שמירת הסטאטוס קוו של חופש גישה למקומות הקדושים. במקביל, יש לנהל מו"מ למציאת פתרונות יצירתיים בניהול חיי היום יום.
• שטחי המדינה הפלסטינית יתבססו בהיקפם על רוב שטחי 67'.
• מעורבות בינלאומית בתחומי המדינה הפלסטינית, בשלושה מימדים – הביטחוני, הכלכלי והממשלי – זאת כדי לסייע בבניית מדינה פלסטינית מתפקדת באפקטיביות ומקיימת את מחויבויותיה להסכם.

הקטע השני:

עלינו להתכונן גם לתרחישים שליליים ביותר, כגון התפתחות מדינה נכשלת לצידנו שכל תסכוליה יופנו כלפי ישראל. כמו גם, תרחיש בו משתלט החמא"ס בכוח גם על הגדה המערבית. לפיכך, התהליך יהיה מדורג ומבוקר, מלווה במעורבות בין-לאומית עמוקה וכן ערבויות ערביות אזוריות. במידה וגורמים אלו לא יסייעו ליציבות האזור , נאלץ לפעול בעצמנו נגד האיומים מתוקף זכותנו להגנה עצמית.

סיכום

• הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
• הבטחת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
• גבולות ברי-הגנה למדינת ישראל.
• הובלה במקום היגררות.
• סיום השליטה בעם הפלסטיני.

בשבוע שעבר קיבלתי תשובות מעניינות, אבל אף אחד לא שם לב לכך ששלומי שר חֻפִּים במקום חוֹפִים. זה לא כמו תֹּף-תֻּפִּים.

אתם יודעים איזה שירות היה יכול להיות ממש טוב? ששיחות ממספר חסוי פשוט לא היו מגיעות אליי לטלפון הנייד. יש שיחה מזוהה כבר הרבה שנים ואני רוצה לראות את המספר שממנו מתקשרים אליי. כשאני יושב בשיעור ומקבל טלפון ממספר חסוי, אני צריך להתלבט – לצאת או לא לצאת? אולי מתקשרים אליי מהצבא כדי לומר ש**** ****** ***** **** ****** ותכף ****** ****** ***** ****** אם אני לא **** **** בדחיפות? כי אז אני צריך לענות. ואולי זה רובוט מנטוויז'ן שרוצה לומר לי: "מבצע אינטרנט חינם לסטודנטים נגמר. במידה ותרצה להמשיך אותו, הקש 1". אני כמובן ארצה לומר להם שיתקנו את הרובוט כדי שיאמר "אם תרצה" במקום "במידה ותרצה", אבל לא באמצע השיעור.

כמובן, אני לא רוצה שהשיחות סתם ייחסמו, אלא שהמתקשר יקבל תשובה מרובוט: "שיחות ממספרים חסויים חסומות בקו זה. נא להתקשר ממספר מזוהה. ברוכים הבאים למאה העשרים ואחת."

אז התקשרתי לאורנג' לשאול אם יש שירות כזה. ובזמן שהמתנתי, הרובוטית של אורנג' אמרה לי שיש שירות חדש: במקום שאמתין, הם יתקשרו אליי כשיתפנו. אם אני רוצה שיחזרו אליי למספר ממנו התקשרתי, עליי להקיש 1. הקשתי 1 וניתקתי. אחרי חמש דקות חזר אליי פיני מאורנג' וקודם כול אמרתי לו שהרובוטית אמרה לי "למספר ממנו התקשרת" ושזה לא נכון. הוא, כצפוי, לא הבין.

— "התקליט אומר שנחזור אליך למספר שממנו התקשרת, וזה באמת מה שאנחנו עושים, אז אני לא כל כך מבין מה הבעיה."

— "פיני, אתה אומר את זה נכון: 'מספר שממנו התקשרת'. אבל התקליט אומר 'המספר ממנו התקשרת' וזה לא נכון."

— "אה, זו בעיה תחבירית?"

— "כן, בדיוק."

הוא הבטיח להעביר את זה למי שאחראי על המענה הקולי ושאל אם בשביל זה התקשרתי. שאלתי אותו אם אפשר לחסום שיחות ממספרים חסויים. הוא אמר שאי אפשר.

אנסה לשאול על זה שוב בעוד זמן מה. אני לא בטוח שהם ייצרו שירות כזה, אבל ארצה לשמוע אם תיקנו את התקליט.

הזכרתי את זה בשיחת חולין עם מישהי והיא אמרה שהיא עובדת בטלדור וששירות כזה קיים. הלו, אורנג'! הייתי מוכן אפילו לשלם על זה.

ועוד משהו קטן על תחביר: מאז שכתבתי על השמטת ש' הזיקה, התחלתי להקשיב לאנשים כדי לנסות לשמוע אם מישהו אומר את זה בשיחות ספונטניות. בשיחה דבורה שמעתי את זה רק אצל מרצה אחת. היא משתמשת בזה כמה פעמים בכל שיעור. כל שאר האנשים שדיברתי אתם מאז, לא השתמשו בזה בדיבור. ראיתי את זה המון בעיתונים וגם בכמה בלוגים שאחד מהם נכתב על ידי סוֹפֵר. נו מה לעשות.

אני והאחיינית שלי:

— "הנמרים בתמונה דומים לחתולים שלנו. איזו עוד חיה דומה לחתול?"

— "אני יודעת! אריה!"

— "כן, ומי עוד?"

— "אהה… נמר!"

— "נמר אמרת כבר. איזו עוד חיה דומה לחתול?"

— "קוף?"

— "לא. את יודעת למי דומה קוף? קוף דומה לבן אדם."

— "אה, נכון. קוף דומה לבן אדם. וגם לך."

מלכת הביצה הקפואה כותבת השוואה בין חיפה וירושלים:

טוב, תכלס, בוא נודה בזה, חיפאים הם חברה שמושתתת על קניונים. [...] למול קניון חיפה, קסטרא, גראנד קניון, מרכז חורב, מרכז הכרמל, הסיטי סנטר, לב המפרץ/סינמה מול, קיריון ושאר הקניונים בפריפריות שאני לא זוכרת כרגע, בירושלים יש רק קניון אחד שראוי להזכירו והוא קניון מלחה. עבורי, להגיע לקניון בתחבורה ציבורית, זה מסע של שעה. אני פשוט מוותרת וחיה עם החסך. [...] זהו הרגע בו הירושלמי ירים את ראשו ויגיד “לנו יש את מרכז העיר” והוא צודק. מרכז העיר הוא מושג שלחלוטין אין בחיפה וכל ניסיון להשוות בין מרכז העיר בירושלים לשדרות מוריה בחיפה מעליב את י-ם.

הגזימה קצת. לקסטרא יש גג יפה ששווה לבקר בו פעם בחיים והקולנוע החדש בלב המפרץ על הכיפאק, אבל חוץ מזה הקניונים בחיפה הם לא בילוי ולא תרבות, אלא נחיצות עגומה. בפרט ה"גראנד" הוא פשע סביבתי וציבורי גדול במיוחד. כשאני בחיפה, אני מעדיף את ציר חורב-מוריה-הנשיא בהרבה על פני הקניונים. הוא פחות מגניב ממרכז העיר הירושלמי, אבל חי הרבה יותר בערב שבת. לא כל כך מפריע לי אישית שמרכז העיר של ירושלים מת בזמן הזה, אבל זה מפדח אותי קצת כשבאים אליי אורחים.

ועוד היא מוסיפה:

וכן, הפוסט גם מתאים לרוב תושבי ה”פריפריות” של חיפה שקוראים לעצמם חיפאיים עד ששואלים אותם מאיזו שכונה הם, אהם אהם.

אני מספר לאנשים שגרתי עשר שנים בחיפה. בשכונת, אהה, נשר. נו, רמות יצחק. כי אף אחד לא יודע איפה זה נשר חוץ מכמה חנונים ששכרו דירה בגבעת עמוס כשלמדו בטכניון. אז פה היא קלעה בול.

סיפרתי למישהי, לא ממש דתייה, אבל מתעניינת מאוד בחלקים המיסטיים במסורת ישראל ובנושאי עידן חדש למיניהם, שאני לומד את הארמית המקראית – כלומר, בעיקר הארמית של ספר דניאל.

נדלקו לה העיניים. "אז אתה יכול לספר לי על החזיונות שלו?"

לא יכולתי לספר לה על החזיונות שלו. רק עשיתי קורס מבוא לארמית מקראית. קראנו במלואם את ארבעת הקטעים הארמיים העיקריים בתנ"ך, למדנו את כל הדקדוק ונגענו גם בקשרים לשפות שמיות אחרות. זה הרבה יותר ממה שיודע ישראלי ממוצע על ארמית. להערכתי – המאוד לא מלומדת – זה גם יותר ממה שיודע הישראלי הדתי הממוצע. לא עשיתי שום סקר מדעי, אבל מאז שאני לומד עברית ומנסה לקרוא תנ"ך ותפילות, אני מנסה לשאול ישראלים – חילונים ודתיים וגם רבנים מכל הזרמים – שאלות לשוניות שמטרידות אותי, וכמעט אף אחד לא יודע לענות לי עליהן.

אז אני אולי יודע יותר מהממוצע, אבל זה עדיין מעט מאוד. איך אני יכול לדבר על המשמעויות של חזיונות דניאל אם רק עשיתי קורס בסיסי על הלשון של ספר דניאל? הרי לא קראתי כתבי יד של ספר דניאל, אלא רק את הדפוסים החדשים, שאולי יש בהם שינויים מהמקור. לא קראתי את הכמות העצומה של המאמרים שנכתבו על ידי חוקרים דתיים וחילוניים על ספר דניאל, בעיותיו ומשמעויותיו. לא למדתי כלום על ההיסטוריה של בבל. לא למדתי כלום על הנושא השנוי במחלוקת של מקור ספר דניאל – מי ומתי כתב אותו ועד כמה אפשר להתייחס למה שכתוב בו ברצינות (מילא חזיונות ונסים, אבל גם האירועים המציאותיים יותר שמתוארים בו לא כל כך מסתדרים עם היסטוריה כפי שהיא ידועה ממקורות אחרים). ואם נחזור ללשון, יש בו מילים סתומות שהמילונים הטובים ביותר לא יודעים לפרש והמתרגמים לשפות השונות – גם לעברית – נאלצים לנחש את פירושן כדי ליצור אשליה שלמשפטים יש התחלה, אמצע וסוף.

ומנגד, יש אנשים מכל מיני דתות, שלא למדו אפילו את הלשון של ספר דניאל, אבל זה לא מפריע להם לפרש אותו, ללמד אותו למי שמוכן לשמוע, ולהשתמש בחזיונות המוזרים שבו כדי לשכנע אנשים לשנות את אורח חייהם – להתחיל לשים כיסוי ראש או לחלופין להאמין בכך שישו הוא המשיח. עושים את זה יהודים משיחיים וזרמים נוצריים אחרים וכמובן גם אמנון יצחקים למיניהם.

איך הם לא מתביישים.

במבחן בארמית מקראית קיבלתי 95.

יום שלישי, פעמיים כי טוב! היום אנחנו מחפשים שגיאות בסוג אחר של כתב: שיר מוקלט.

שלומי שבן, שהוציא את אלבום העשור שעבר, מוציא אלבום חדש. זהו אלבום של גרסאות כיסוי וזה בדרך כלל מבשר רעות, אבל במקרה של שבן אפשר לצפות שהוא יבחר שירים מעניינים, יכבד אותם ויעשה משהו יפה עם הפסנתר, וזה מה שהוא אכן עושה לשיר "החיים שלי טובים" של רנדי ניומן. את השיר אפשר לשמוע באתר של ידיעות – שלומי שבן, החיים שלי טובים.

אני קיבלתי את הרושם ששבן יחסית זהיר בלשון, אז גם אני אשאל בזהירות. שמעו נא את השיר ונסו לראות איפה ההגייה שלו חורגת מההגייה התקנית. אני לא אומר שזו טעות. החריגה שקפצה יותר מכולן לאוזניים שלי נמצאת (רמז, רמז) בשורה שהיא דיבור ישיר, ויש סיכוי טוב שמדובר בתיקון יתר מכוון. לא נראה לי שתתקשו לזהות אותה, ואם תמצאו עוד, יהיה מעניין מאוד. לדרך.

בשבוע שעבר כתבתם הרבה דברים מעניינים, אבל לאף אחד לא היה שום דבר לומר על "לו הצעת החוק תתקבל". הדרך הנפוצה לכתוב את זה היא "אם הצעת החוק תתקבל". השימוש ב"לוּ" תקין עם כל הזמנים ובדיוק בגלל זה שאלתי "מה בסדר ומה לא בסדר", אבל השאלה היא – האם יש הבדל במשמעות או רק במשלב, כלומר האם קלינגר ניסה לומר משהו שונה, או פשוט ניסה לגרום לזה להישמע ספרותי או רשמי יותר.

לפי סעיף 159 בדקדוק של העברית המקראית של גזניוס, קיים הבדל במשמעות – "אם" מיועד לתנאים קיימים "ולו" מיועד לתנאים בטלים או בלתי אפשריים ולמשאלות, אם כי גם בתנ"ך הבידול במשמעות לא עקבי, משום שהתנאי קיים ובטל בעיני המתבונן. מה אתם חושבים על זה? האם קלינגר ניסה לומר שההצעה עשויה להתקבל או לא?

ולי יש סיפור אישי וטראומתי עם המילה הקרובה מאוד "אִלּוּ". בשנה הראשונה ללימודי בלשנות המרצה הביא דוגמה עם "אִלּוּ" וכנראה אמר ש"אִלּוּ" מתנה זמן עבר. ואני אמרתי ש"אִלּוּ" יכול לבוא גם עם זמן עתיד. והוא הרים גבה ואמר שבעברית שהוא יודע "אִלּוּ" בא רק עם זמן עבר. הוא צדק, כמובן, ואני התפדחתי. קורה.

ולא, אני ממש לא מתכוון לנטפק את קלינגר. אני מנטפק??

לבקשת הקורא דורי, אני כותב מה זה דמוקרטיה. דמוקרטיה היא מילה יוונית שפירושה "כוח העם". היא משמשת לתיאור צורת ניהול של מקום כלשהו, שבו באופן זה או אחר לעם יש כוח שלטוני. אם לעם יש כוח, אז ראש הממשלה, המחוקקים, השוטרים, החיילים, השופטים, השרים והפקידים הם המשרתים של העם. ככל שהכוח של מישהו מהם גדול מהכוח של העם, כך אותו המקום פחות דמוקרטי.

תחשבו למשל על ראש הממשלה שלנו. הוא העובד שלנו, הוא המשרת שלנו. אנחנו – או לפחות חלק מאתנו – מינינו אותו. האם אנחנו יכולים גם לפטר אותו? זה הרבה יותר קשה.

אני לא חושב שלזה מתכוונים המנהיגים שלנו כשהם מדברים על דמוקרטיה.

מיקרוסופט מפרסמת את חלונות 7 ומציעה הקבלות בין דברים ישנים לבין דברים חדשים ומשופרים, למשל כרטיס חניה ↵ איזי פארק. קרל לואיס ↵ אוסיין בולט. וגם אנציקלופדיה ↵ ויקיפדיה. לא הבנתי למה הם מציירים שם כזה סימן של אנטר, אבל ניחא. זיו מזרחי כותב על הפרסומות של מיקרוסופט:

הדימוי של מיקרוסופט, במידה רבה של צדק, הוא של ענק מונופוליסטי דורסני. תמוה בעיניי שחברה כזו מגייסת לטובת הקמפיין שלה, במידה לא מבוטלת של ציניות, מותג כמו ויקיפדיה שמבטא ערכים שונים לחלוטין – חינם, חופש ושיתופיות. [...] בקיצור, בעולם האמיתי, שלא כמו במודעה, מיקרוסופט ו-windows 7 הם יותר האנציקלופדיה משהם הויקיפדיה.

יש לי על כך ביקורת ידידותית. זה לא שזה לא נכון לגמרי, אבל זה לא נכון בשטח. מזרחי הוא בלוגר והוא עובד בתקשורת, אז הוא מבין באינטרנט יותר מהממוצע ומבין קצת את העקרונות של ויקיפדיה. (רק קצת, כי הוא מזכיר בהקשר של ויקיפדיה את המילה "חינם".) לרוב האנשים, לעומת זאת, אין שמץ של מושג מה זה ויקיפדיה. הרבה מהם לא נכנסים לעמוד הראשי של ויקיפדיה כדי לחפש דברים ולא יודעים שהדבר הזה שגוגל מוצא להם נקרא ויקיפדיה. והם בוודאי לא יודעים איך ויקיפדיה נכתבת.

כך שמיקרוסופט לא עשו דבר עד כדי כך טיפשי – יש הרבה יותר אנשים שמתים להיפטר מהאנציקלופדיה העברית שצוברת אצלם אבק על המדף ומבחינתם ויקיפדיה עדיפה – שוב, בהנחה שהם יודעים שהיא קיימת.

ואת ההקבלה הזאת אפשר להרחיב עוד יותר. באותה צורה בדיוק מנהיגי מפלגות גדולות בישראל, ארצות הברית, רוסיה, צרפת וארצות אחרות מדברים על דמוקרטיה. זו ססמה שאיכשהו נשמעת יפה לרוב האנשים, אבל כשם שהם לא מבינים מה זה ויקיפדיה, הם לא מבינים מה זה דמוקרטיה.

קיימת בעברית המילה הֶכְרֵחַ, לעתים קרובות בצירוף ב- וגם בלעדיו. הניקוד הנכון שלה הוא בצירי, אבל בדיבור יומיומי הרבה אנשים, וגם אני, הוגים את אותה הֶכְרָח – בקמץ. עד כדי כך זה נפוץ ש"מילון ההווה" מציין בסוגריים "לא: הֶכְרָח".

ומצד שני, יש בגוגל מעל 4,700 מופעים למילה "בהכרך".

מה לדעתכם גרוע יותר – להגות "בְּהֶכְרָח" או לכתוב "בהכרך"? איך אתם הוגים את המילה הזאת?

דיברתי עם מישהי, בת שלושים וקצת, לא לשונאית, על הניקוד. ראינו בספר ילדים את המילה עִיגּוּל ואמרתי לה שזו טעות – בכתיב מנוקד לא צריך לרשום את היו"ד.

"אוי," היא אמרה, "אתה מזכיר לי עכשיו מה עשו לי בכיתה ו'. איזה פחד אלוהים: עשו לנו מבדק, נתנו לנו לכתוב מילים ולא ידעתי איך לכתוב. בלבלו לי את הכול: אמרו לי לכתוב 'קופסה', 'דוגמה', 'תקווה' ולא ידעתי – 'קופסה' זה עם אל"ף או עם ה"א בסוף? ו'תקווה' זה עם וי"ו אחת או שתיים? לא ידעתי, זה היה כזה פחד."

שאלתי אותה אם היא הייתה אמורה לקבל על זה ציון והיא אמרה שלא, כי זה היה "רק מבדק". היא נבהלה, אף על פי שלא הייתה למבדק הזה השפעה ישירה עליה. הדבר המבהיל הוא חוסר הביטחון כשמעמתים אותך בכלל עם השאלה הזאת. אני לא אוהב את חוסר הביטחון הזה, את עצם קיומו – זה גורם לאנשים לחשוב על דברים שהם לא אמורים לחשוב עליהם. אנשים רוצים לכתוב – רשימת מכולת, מכתב אהבה, שיעורי בית, רומן למגירה. ורוב הזמן כשישראלים כותבים הם עושים את זה בצורה ספונטנית, אבל לפעמים בכל זאת מתעוררת מחשבה, באופן מודע יותר או פחות – "אני כותב נכון?" ואז בא מבדק כזה שמערער את הביטחון סופית.

אחד הדברים העיקריים שאני מבין יותר ויותר משנות לימודי הבלשנות והלשון שלי הוא שאנשים לא אוהבים שמישהו מתעסק להם עם צורת המחשבה שלהם על לשון. כולם – מכל הגילאים, מכל המקצועות, מכל הלשונות. הבנתי את זה במחשבה עצמית וניסיון, לא בשיעורים. חוסר הביטחון הזה הוא הדבר שהייתי שמח אם היה מצטמצם כמה שיותר – על ידי זה שהכתב שלנו היה נוח, תקני ואחיד יותר. לכתיבה הספונטנית יש יתרון לבלשנים – יותר מעניין לחקור אותה. אבל חוץ מזה יש בה רק חסרונות.

מעניין, בכל זאת, מה היה המבדק הזה והאם מישהו עשה משהו עם התוצאות שלו.