– „שלום.”
– „שלום, משפחת אהרוני?”
– „כן…”
– „אני מדברת עם אמיר?”
– „כן…”
– „אני מדברת מחברת פלאפון…”
– „כן…”
– „אני מבינה שאתם תושבי ירושלים?..”
– „לא.”
– „לא?”
– „לא.”
– „אה, טוב.”
שתיקה קצרה. לא שיקרתי – אני גר עכשיו במושב ליד ירושלים.
– „רציתְ למכור לי משהו וביאסתי אותָך.”
– „כן, משהו כזה.”
– „נו בסדר.”
אני לא תמיד מגעיל לסוכני מכירות.
אם אתה כזה טוב עם סוכני מכירות אז אני צריך את עזרתך (וזה גם קשור ללשון).
סלקום לא מבינים את המשפט: „אני לא רוצה להחליף מסלול ואל תתקשרו אלי יותר“ – איך אפשר להעביר להם אותו?
אמיר,
לול.
חתול,
כי אתה צריך לומר "אליי", לא "אלי". ככה הם חושבים שרק את אלי אתה לא רוצה לשמוע יותר, אז שולחים את סמדר להתקשר. (בבחינת "מאן ה' לתיתי להלוך *עמכם*".)