טורקית

ברשומה הזאת יש צליל שאנשים עושים כשהם רואים חתול חמוד.

---

ראיתי בעיתון פרסומת של חנות רהיטים עם הרבה סמלים של מותגים שהיא משווקת. אמרתי לעצמי: „בוא נראה אם אני מוצא פה אותיות ניקוד.” מי שלא יודע, אני קורא בשם „אותיות ניקוד” לתופעה של שימוש בניקוד עברי עם אותיות לועזיות.

ומצאתי:

ÇİLEK ROOM

רשמתי לעצמי להוסיף את זה לאוסף כשאגיע הביתה. הגעתי הביתה וגיליתי שטעיתי: הנקודה למטה היא לא חיריק, אלא ציור מסוגנן של האות הטורקית Ç, שצלילה צ׳, למשל בשם קבוצת הכדורגל Fenerbahçe – פנרבהצ׳ה. אין שום בעיה לצייר אותה ככה בטורקית ומי שיודע טורקית, יבין במה מדובר.

---

אם נתעלם מהבעיות הפוליטיות שהופיעו לאחרונה, ישראלים מתייחסים אל טורקיה באופן די חיובי: הם אוהבים לנסוע לחופשות בטורקיה, וגם מתעניינים מדי פעם בספורט טורקי. הבעיה היא שישראלים לא יודעים דבר פשוט מאוד ומועיל מאוד על טורקיה – האלפבית. כמובן, אי־אפשר ללמוד את כל השפה הטורקית מהר, אבל לא מזיק לפחות לדעת לבטא את האותיות.

האלפבית הטורקי מבוסס על הלטיני, אבל יש בו כמה התאמות שחלקן מפתיעות. ישראלים מכירים את האותיות הלטיניות בעיקר דרך השפה האנגלית, שמשתמשת בהן בדרך מוזרה ובלתי־עקבית במיוחד, ולכן כשהם מנסים לקרוא שמות טורקיים, הם עושים טעויות מביכות. למשל, עיתונאים ישראלים עדיין קוראים לראש ממשלת טורקיה מדי פעם „ארדוגן” במקום „ארדואן” (Erdoğan); כשנתפס מנהיג המחבלים הכורדים עבדולה אוג׳לן (Öcalan), העיתונאים כינוהו „אוקלן” או „אוצ׳לן”; וכשישראלים מחפשים רחוב באיסטנבול, הם אומרים „קאדסי” במקום „ג׳אדסי” (Caddesi).

מעבר להגייה נכונה, יש לזה גם משמעויות מעשיות. למשל, ידיד ישראלי שלח לי פעם דואר אלקטרוני ממחשב שהיה במלון אוֹל־אִינְקְלוּזִיב שהוא שהה בו. המכתב לא הגיע, כי הוא השתמש במקלדת טורקית, לא שם לב לכך שבטורקית יש הבדל בין I עם נקודה ובלי נקודה וכתב amır במקום amir (זה היה לפני ימי הג׳ימייל). בגלל זה הנקודה מעל האות İ בשם ÇİLEK היא חלק חיוני מהאות ולא רק קישוט.

אז הנה לשימושכם מדריך מזערי ופשוט לדברים שאתם צריכים לדעת על האלפבית הטורקי:

A – תמיד אָה.

C – תמיד ג׳, כמו בשם ג׳ורג׳. לא ק, אל ס, לא צ׳, אלא רק ג׳.

Ç – תמיד צ׳.

E – אֶה, לעולם לא אִי.

G – תמיד ג.

Ğ – זאת אולי האות הבעייתית ביותר, כי כל ספר על טורקית מתאר אותה אחרת. מה שבטוח הוא שזה לא ג. בדרך כלל זה משהו כמו א או ע או ה. העיקר – לזכור שזה לא ג.

I בלי נקודה, וגם אות קטנה: ı. זה צליל שבלתי־אפשרי לכתוב בעברית. זה קצת דומה ל־e במילה האנגלית boxes. זה גם הצליל שחלק מהאנשים עושים כשהם רואים תמונה של חתול חמוד:

בטורקית Iııııııı. ברוסית, ыыыыыыы. ובעברית אין איך לכתוב את זה.

İ, וגם אות קטנה: i. זה יותר דומה לחיריק העברי. כאמור, הדבר העיקרי שצריך לדעת על זה הוא שמדובר באות נפרדת ולשים לב לזה כשמקלידים במקלדת טורקית.

J – תמיד ז׳ כמו בז׳בוטינסקי.

Ö – עוד צליל שאי־אפשר לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוֹ ולמתוח את השפתיים קדימה.

Ş – תמיד ש.

Ü – הצליל האחרון שקשה לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוּ ולמתוח את השפתיים קדימה.

---

אז זהו – תלמדו ותעשו פחות פאדיחות. אם אתם מכירים עיתונאים, תפנו אותם לרשומה הזאת, כדי שגם הם יעשו פחות פאדיחות. מה שעוד יותר טוב, תפנו אותם לדף כללים לתעתיק מטורקית בוויקיפדיה; הוא לא מושלם, ואי־אפשר לעולם לכתוב כללי תעתיק מושלמים, אבל עדיף לדבוק בו מלתעתק טורקית – וכל שפה אחרת – על סמך הרגלים מאנגלית.

פקס

בסוף הרשומה הזאת יש משהו על לשון, אבל זה לא ממש חשוב.

---

– „שלום.”

– „שלום, אמיר?”

– „כן, שלום.”

– „שלום, מדברת כ׳ ממשרד מילואים. עדיין לא קיבלנו את שאלון הפרטים האישיים שלך.”

– „אבל שלחתי אותו די מזמן. למעשה, שלחתי אותו לפני כמה חודשים טובים ואז אמרתם לי ששכחתי לחתום באיזה מקום ואני צריך לשלוח שוב, אבל גם את השני שלחתי לפני כמה חודשים טובים.”

– „אז לא קיבלנו. שלחת בדואר?”

– „כן, ואת בטח הולכת עכשיו לבקש ממני שאשלח לך אותו בפקס, ואז אני הולך לסרב, משום שבמאה העשרים ואחת אני מסרב להשתמש בפקס.”

– „אז זהו, שאני הולכת להציע שאני אשלח לך אותו בפקס ואתה תחזיר לי אותו במייל.”

– „מייל! די! אחרי שאני שנתיים מבקש מכם לשלוח את זה במייל, אתם סוף־סוף מוכנים לזה! איזה יופי.”

– „טוב, אז לאיזה פקס לשלוח?”

– „אה, פקס. תראי, אני לא יכול לקבל אותו בפקס, כי כאמור במאה העשרים ואחת אני מסרב להשתמש בפקס.”

– „טוב, אז אני אשלח אותו בדואר ואני אצרף לשם כתובת מייל כדי שתחזיר לי.”

---

חברים, בואו יחדיו נהרוג את הפקס. בבקשה אִמרו לכל מי שמבקש מכם לשלוח או לקבל פקס, שאתם מסרבים להשתמש בפקס במאה העשרים ואחת. פשוט אמרו „לא”. תגידו שאתם מוכנים לשלוח דואר אלקטרוני, לשלוח מכתב במעטפה, להגיע באוטובוס לפגישה אישית – רק לא פקס. ומי שמדבר אתכם, ישתכנע בסוף. עובדה, אני שכנעתי.

---

המילה האנגלית fax, למקרה שלא ידעתם, באה מצירוף המילים הלטיני „fac simile” – „עשה דומה”. המילה הזאת משמשמת גם לעותקים באופן כללי, בעיקר בהקשר של מחקר מדעי על ספרות ואמנות. לקחו הממציאים של מכונות הפקס את המילה הראשונה ואת האות הראשונה של המילה השנייה, הדביקו לאות אחת x, ויצאה מילה חדשה. זה חמוד, אבל חשוב לזכור שאין עוד סיבה להשתמש בפקס במאה העשרים ואחת.

נימוקים – אפרקייס

היות שחובבי אפל אוהבים מאוד את הבלוג הזה, הנה עוד רשומה שמזכירה את אפל.

---

ק׳: „אני מנסה להתקין את המשחק הזה באייפון שלי ולא מצליח.”

ל׳: „תן לי לראות… אתה נכנס לאַפְּסְטוֹר ומוריד… אה, אתה צריך ליצור ‚אפל איי־די’… בשביל מה צריך את זה?”

א׳: „כי אפל רוצים לדעת מי אתה ואיפה אתה נמצא בכל רגע באמצעות הג׳י־פי־אס המובנה פה.”

ל׳: „טוב, אני אעשה את זה בכל זאת. אה, אני צריך לחתום פה על חוזה של ארבעים עמודים…”

א׳: „כן, וכנראה כתוב שם שאם הממשלה תדרוש מאפל מידע עליך, למשל איפה היית בזמן מסוים ועם מי דיברת בטלפון, היא תעביר את המידע הזה.”

ל׳: „טוב, אני מסכים לזה בכל זאת. יאללה, ק׳, מכאן אתה כבר יכול להמשיך בעצמך ולמלא את הפרטים.”

ק׳ התחיל למלא את הפרטים ונתקע:

ק׳: „מה אני כותב פה?”

ל׳: „אתה צריך ליצור שם משתמש וססמה.”

ק׳: „אבל אני כתבתי פה ססמה וזה לא עובד.”

ל׳: „נו, כתוב פה: ‚The password must include at least one uppercase letter’. צריכה להיות בססמה לפחות אות אחת גדולה.”

א׳: „למה זה לא בעברית?”

ל׳: „למה שזה יהיה בעברית?”

א׳: „כי אתה ואני וק׳ מדברים עברית, אז טבעי שנשתמש בטלפון בעברית. עובדה שכתוב שם מה לעשות, אבל ק׳ לא הבין. אילו תרגמו לו, הוא היה מסתדר לבד.”

ל׳: „אילו הוא קרא מה שכתוב שם, הוא היה מבין.”

א׳: „ק׳, אתה יודע מה זה uppercase?”

ק׳: „לא.”

---

אתם מבינים למה צריכים לתרגם תכנה ולהשתמש בתכנה מתורגמת?

איות

ברשומה הזאת יש לחיצה ימנית. אם אתם משתמשים במקינטוש, ר׳ הערה בסוף.

---

תקציר מנהלים:

• אם אתם לא משתמשים בדפדפן פיירפוקס, תעשו לעצמכם טובה והתקינו פיירפוקס.
• אם אתם משתמשים בדפדפן פיירפוקס, לכו לשדה כתיבת התגובה מתחת לרשומה.
• לחצו שם לחיצה ימנית.
• ודאו שהשורה „בדוק איות” („Check spelling”) מסומנת ב־V. אם אינה מסומנת, סמנו אותה.
• בדקו אם יש לכם עברית ב„שפות” („Languages”). אם אין, לחצו על „הוסף מילונים…” („Add Dictionaries…”), מצאו „עברית” ברשומה שתופיע, לחצו שם והתקינו לעצמכם מילון של איות לעברית.

---

דפדפני אינטרנט בימינו משמשים לכתיבה לא פחות מאשר לקריאה. אנשים היום כותבים דואר אלקטרוני בעיקר באמצעות הדפדפן – רוב האנשים שאני מכיר עושים את זה בג׳ימייל, ומשום־מה עדיין יש כמה כאלה שעושים את זה ביאהו!, וואללה! או הוטמייל. אנשים כותבים עדכונים בפייסבוק, אנשים כותבים בלוגים, אנשים כותבים תגובות מתוחכמות ושוות כינוס באתרי חדשות. אנשים כותבים שיעורי בית, מכתבים וגיליונות אלקטרוניים שלמים בגוגל דוקס.

אם אתם בעיקר קוראים באינטרנט, אז תראו, אני יכול להבין אתכם – בשנות התשעים באמת קראו מלא דברים טובים. אבל שנות התשעים נגמרו מזמן. תפסיקו להתבייש ותתחילו לכתוב.

כשאתם כותבים מסמך במעבד תמלילים, רוב הסיכויים שמופיעים לכם קווים אדומים מתחת למילים שכתובות לא נכון ומתחת לשמות פרטיים. התכנית שעושה את זה היא בודק איות (spelling checker). אין שום סיבה שלא יהיה לכם בודק איות גם כשאתם כותבים באינטרנט.

למיטב זיכרוני, בדיקת איות נכנסה לדפדפנים כשהופיעה סרגל גוגל למיקרוסופט אינטרנט אקספלורר, אבל זה היה רק לאנגלית. כשהופיע פיירפוקס 2, בדיקת האיות כבר הייתה מובנית. לקח לי הרבה זמן לשים לב לזה, אבל משלב די מוקדם היה אפשר לעשות את זה גם בעברית. אלף תודות לתומר כהן שסיפר לי על זה.

מסיבות טיפשיות שלא מתחשק לי לפרט מילונים לשפות אחדות כלולות בהתקנה של פיירפוקס ושפות אחרות אינן כלולות. עברית, לצערי, אינה כלולה. הסטטיסטיקה אומרת שבערך מחצית מהישראלים שמתקינים פיירפוקס, מורידים את הגרסה עם ממשק בעברית, אבל רק אחוזים בודדים מהם טורחים להתקין את מילון האיות של עברית.

עד שאני אשכנע את ההנהלה של מוזילה לכלול את מילון האיות העברי בפיירפוקס, אנא התקינו את המילון ידנית. זה ממש שימושי בכתיבה יום־יומית ודורש פעולה קצרה מאוד שמתוארת בתחילת הרשומה.

---

בדיקת איות עברית יש גם בגוגל כרום. למיטב הבנתי גוגל כרום משתמש באותו המילון, שפיתחו דן קניגסברג ונדב הראל, אם כי מעולם לא הבנתי באיזה שלב המילון הזה מותקן ואיך הוא עובד. מה שבטוח הוא שהוא לא בודק לי את הטקסט כמו שאני מצפה שהוא יבדוק ולפעמים מתעלם משגיאות.

בג׳ימייל יש בודק איות מובנה בממשק, אבל אם מותקן לכם המילון בדפדפן, אתם יכולים להשתמש בו. גוגל דוקס הוא אתר מתחכם מדי בקטע הזה ולמיטב הבנתי הוא לא מאפשר שימוש בבודק האיות המובנה בדפדפן. יש לו בודק איות באתר. זה עובד בסדר, אבל נראה לי מוזר לפנות לשרת כדי לבדוק כל מילה – זה אטי יותר וזה מבזבז תעבורת רשת. וזה לא טוב שאפשר להשתמש בזה רק באתר אחד.

---

אם אתם משתמשים במקינטוש, אז אתם לא יכולים ללחוץ לחיצה ימנית, כי מי שייצר לכם את המחשב חושב שאתם מפגרים. אולי הוא אפילו צודק. במקרה אחר הייתי אומר לכם בשלב הזה שאתם צריכים להתאבד או, נגיד, לקנות מחשב נורמלי, אבל דווקא בעניין המסוים שנדון כאן אתם כנראה די שיחקתם אותה: שמעתי שבמחשבי מקינטוש יש בדיקת איות מובנית במערכת ההפעלה שמתפשטת לכל התכניות. לא בדקתי את זה בעצמי, אבל אם זה נכון, אני שמח בשביל משתמשי מקינטוש, שאומנם לא יכולים לנקד עברית ולכתוב מימין לשמאל בצורה נורמלית, אבל לפחות יכולים לבדוק איות בכל מקום. (אם אתם משתמשים במקינטוש וחושבים שכן אפשר שם לנקד עברית ולכתוב מימין לשמאל בצורה נורמלית, ספרו לי על זה בתגובות.)

בתים

ברשומה הזאת יש הרבה מאוד מין, אבל רובו בטוב טעם.

---

אני מועמד לפרס גראמי.

סתם, אני לא מועמד לפרס גראמי. האלבום „Rivers and Homes” של להקת J.Viewz מועמד לפרס גראמי לעטיפה הטובה. אם תחפשו טוב, תמצאו בחוברת שלו את תמונת עבדכם הנאמן, אז אני מרגיש טיפה שותף לזה. עופר מבלוג „סיפור, כיסוי” כבר כתב את רוב הדברים שיש לספר על העטיפה הנהדרת של „Rivers and Homes”, אז לי נשאר לספר קצת על המוזיקה. לא בגלל המועמדות לגראמי, שזה סתם פרס מעפן שלא אומר דבר, אלא בגלל שהמוזיקה באלבום הזה היא כמו תמר מ„מישהו לרוץ אתו” – נדירה.

---

האלבום הראשון של J.Viewz היה אלבום בכורה טוב בשביל להקת מסיבות שמנסה להיות אמנותית. היו בו שלושה קטעים שנשמעו כמו שירים ממש, ורוב הקטעים האחרים היו יכולים להיות מוזיקת רקע נחמדה לבתי קפה וסרטי תדמית ופורנו (זה אותו דבר). אבל בימינו להקת שמנגנת במסיבות חומר מקורי ברובו ועוד בכלי נגינה זה לכתחילה דבר איכותי ולא שכיח. (בגלל זה, אגב, אני אוהב חתונות של משפחות דתיות.) ומלבד זאת J.Viewz עשו את הדבר הכי טוב שלהקה יכולה לעשות לעצמה: הם עבדו. הם הופיעו והופיעו והופיעו. ובקטנה הם גם הגביהו ציפיות מהאלבום שני.

האלבום השני הזה הוא אלבום שלם של שירי פופ שכתובים ומופקים כה טוב שלא ברור למה היו כה מעט אלבומים טובים בעשור האחרון ולמה כל הפופ שאנחנו שומעים זה או שמלץ שמזיק למערכת העיכול או היפ־הופ ירוד שכולו אלימות ומין ללא כל טעם.

שומעים באלבום הזה באופן מובהק הרבה מהדברים הטובים המעטים שקרו בעשור שחלף. שיר הפתיחה המגיח משום מקום מתכתב בבירור עם ארקייד פייר, סיגור רוס ומום ואומר בגאווה מתפרצת: „אנחנו ילדים שאוהבים להיות ילדים, ואנחנו יודעים לשיר חזק, ואתם הולכים תכף לשמוע אלבום ממש יפה שהקלטנו” – כה יפה, שמצדי השיר הזה היה יכול להימשך אלבום שלם בלי לעייף אותי. „Oh, Something's Quiet” מתכתב, גם במוזיקה וגם בווידאו, עם „Paradise Circus” של מאסיב אטאק שיצירותיהם משנות האלפיים לא זכו למספיק הכרה. שני הקליפים מאוד לא בטוחים למקום עבודה – אבל אם תיתפסו, תוכלו לטעון בביטחון שמדובר באמנות. (אם אתם מקבלים הודעת שגיאה על „Oh, Something's Quiet”, אז זה בגלל שאתר יוטיוב מנוהל על־ידי פשיסטים שמצנזרים אמנות ומעמידים פנים שזו תקלה טכנית.)

גם ל־„Salty Air”, עם השירה המתוקה של נועה למברסקי, יש קליפ שופע ביקיני וחיים קלים, אבל פשוט לראות את ההבדל בין הצגת הביקיני בקליפ הזה לבין הצגת הביקיני אצל ביונסה והדומות לה:

ביונסה מוכרת רינגטונים ו־J.Viewz יוצרים קליפ שמלווה שיר על אהבה וקיץ.

---

לאלבומי פופ יש נטייה לשקוע לקראת הסוף. זה בהחלט נכון לגבי האלבום הקודם של J.Viewz, אבל שונה מאוד כאן. „Meantime”, גרסה מוצלחת בהרבה לאחד משירי בית הקפה מהאלבום הראשון, משמש פתיח לחלק השני האייטיזי והמשפחתי יותר של האלבום. אחרי ששמעתי את התקליט המופלא הזה מספר פעמים התחלתי פתאום להעריך, לא תאמינו, את קריירת הסולו של פיל קולינס. ליתר דיוק, התחלתי לחשוב כמה טוב קולינס היה נשמע אילו לקח את עצמו בידיים ועשה שירים כנים במקום להקשיב למנהל אישי שתקע אותו עמוק במחוזות אמצע הדרך. וגם איך ניו אורדר היו נשמעים אילו ניסו פשוט להיות להקת פופ במקום להתחכם כל הזמן. השירים לקראת הסוף של „Rivers and Homes” גרמו לי לחשוב על גבר אנגלי ישר ופשוט ששר „בואי הביתה, האוכל כבר מוכן”, אבל לא בקשיחות שבה שר את זה ברי סחרוף, אלא בהרגשה משפחתית.

אולי אני מזדקן ומנסה לשמוע דברים שקשורים לחיים שלי בכל שיר. ואולי זו פשוט הברקה של כותב השירים של J.Viewz יונתן דגן, שמחבר בלי הרבה מאמץ בין הנעורים והכיף והמיניוּת לבין הביתיוּת והמשפחתיוּת ויוצר, בלי ששמנו לב, אלבום קונספט על התבגרות בראשית המאה העשרים ואחת. כבר עמדתי להשוות את זה לנושאים שטיפלו בהם להקות האינדי הטובות – ניוטרל מילק הוטל, פליימינג ליפס, ארקייד פייר – אבל אז קלטתי שזה לא קשור. הן ניסו לטפל בילדוּת ובמוות ורוב הזמן דילגו על מה שבאמצע. אני לא מצליח להיזכר בשום אמן שניסה לטפל, ועוד בצורה מוצלחת כל־כך, בנושא של אמצע החיים. כשחושבים על זה, זה נושא טעון לא פחות.

אם עוד לא שמעתם את האלבום הזה, שמעו אותו, חינם־חינם. וגם תרשו לעצמכם לרכוש עותק פיזי שלו, כי באמת כיף להחזיק אותו בידיים ועל המדף. זו אחת היצירות המגֻוונות והיפות במוזיקה של השנים האחרונות. הייתי יכול לומר שמגיע לאלבום הזה גראמי על האלבום הטוב ולא רק על העטיפה הטובה, אבל זה ממש מיותר – מוזיקה טובה לא באמת צריכה פרסים דלוחים.

---

אם אתם מאוכזבים מכך שהבטחתי הרבה מאוד מין ולא קיימתי, קראו מה כותב על מין בועז כהן. הוא ממילא טוב יותר ממני.