לילית

זאת רשומה על תכנה, אבל נסו לקרוא אותה בכל זאת. היא מציעה לכם דרך לתרום לשיפור האינטרנט במעט מאוד מאמץ.

---

כדי לקרוא את מה שאתם קוראים עכשיו, אתם כנראה משתמשים בתכנת דפדפן. רוב הסיכויים שזה מיקרוסופט אינטרנט אקספלורר עם סמל ה־e הכחולה, מוזילה פיירפוקס עם סמל השועל האדום או גוגל כרום עם סמל העיגול בצבעי רמזור.

כל אחד מהסמלים האלה הוא סמל של דפדפן. יש עוד כמה דפדפנים, אבל אלה הנפוצים.

הגרסאות של שני הדפדפנים האחרונים מתעדכנות בחודשים האחרונים לעתים קרובות מאוד – מדי כמה שבועות. יש לכך מספר סיבות; הסיבה שהכי מעניינת אותי היא ששניהם במרוץ – ידידותי לפחות בחלקו – ליישם את היכולות שמציעים תקני אינטרנט חדשים ובמרכזם HTML5. בפרט, יש בתקן הזה יכולות משופרות לכתיבה מימין לשמאל. אינטרנט אקספלורר מתעדכן בערך פעם בשנתיים. זאת כבר סיבה טובה להפסיק להשתמש בו.

גוגל כרום מעדכן את עצמו בדרך כלל בלי לשאול, ולרוב המשתמשים שלו מותקנת הגרסה החדשה ביותר בלי שהם שמים לב לכך. במוזילה פיירפוקס זה קצת פחות שקוף – הדפדפן מבקש לאתחל את עצמו ולוקח לו איזה דקה לעלות מחדש אחרי השדרוג. מתכנתי מוזילה עובדים על הפיכת התהליך הזה לשקוף יותר.

החידושים בשני הדפדפנים האלה גם שינו את התפיסה של בדיקות תכנה בשטח על־ידי משתמשים. כבר הרבה שנים נהוג להוציא לתכנות רבות גרסאות ניסיוניות שמכונות „בטא” ו„אלפא”, שיוצאות במועדים לא קבועים ושאינן מתאימות לשימוש יום־יומי, אלא רק לבדיקות קצרות. לעומת זאת, בשיטת ההוצאה לאור שפיירפוקס נוקטת בה בחודשים האחרונים אתם יכולים להחליט להסתכל שלוש גרסאות קדימה. למשל, הגרסה היציבה הנוכחית היא 7; אם אתם לא רוצים הרפתקאות, פשוט השתמשו בה. מדי פעם ייכנסו אליה עדכוני אבטחה דחופים, אבל לא עדכונים משמעותיים בצורת העבודה. אם אתם כן מוכנים להתנדב קצת בבדיקות תכנה, אתם יכולים לבחור משהו הרפתקני יותר:

• הגרסה המועמדת להיות הגרסה היציבה הבאה נקראת, כמקובל, „בטא” (Beta) – כיום זוהי גרסה 8 ואתם יכולים להתקין אותה ולהשתמש בה ביום־יום. להבדיל ממה שהיה נהוג לכנותו „בטא” בתכנות רבות אחרות, זאת גרסה יציבה כמעט מכל בחינה, אבל יש בה מספר תכונות ניסיוניות שאין בגרסה הנוכחית.
• הגרסה המתקדמת יותר היא „אורורה” (Aurora) – כיום זוהי גרסה 9. באורורה יש תכונות מתקדמות וניסיוניות יותר מאלה שב„בטא” וייתכן שיש בה גם בעיות. גרסת „אורורה” צפויה להפוך לגרסת „בטא” בעוד כחודש וחצי או פחות ובתור גרסה יציבה בעוד כחודשיים–שלושה. זה גם המקום הראשון שבו נבדקים תרגומים חדשים לתפריטי התכנה. זאת הגרסה שאני משתמש בה רוב הזמן ואני די מרוצה.
• הגרסה המתקדמת ביותר היא „נייטלי” (Nightly), כלומר „לילית”. היא נקראת כך משום שהיא מתעדכנת מדי לילה (או מדי יום) עם החידושים הטריים ביותר ישר מהמחשבים של המתכנתים, אבל מניסיוני גם היא יציבה למדי. לשם השוואה, בעבר הגרסה הזאת כונתה „Minefield” – „שדה מוקשים”, והיא באמת קרסה כל הזמן ולא התאימה לעבודה יום־יומית. היא זמינה רק באנגלית, אז אני משתמש בה פחות, משום שחשוב לי לבדוק את איכות תרגום התפריטים לעברית. אם לא אכפת לכם מעברית ואתם רוצים לבדוק את הגרסה הכי מתקדמת, נסו אותה.

בגוגל כרום יש שיטה דומה בשמות שונים – הגרסה המתקדמת ביותר נקראת „Canary”, על שם ציפורי הקנרית המסכנות שהיו מוכנסות למכרות כדי לבדוק אם יש בהם גזים רעילים.

למה שתעשו לעצמכם דבר כזה? כי המתכנתים של הדפדפנים זקוקים לכמה שיותר בדיקות בשטח, שהם בעצמם לא מסוגלים לדמיין. למשל, אני גיליתי בגרסת אורורה של פיירפוקס באג בבדיקת איות בעברית שגורם להאטה משמעותית של כל הדפדפן, ושיכול להשפיע גם על שפות אחרות. רוב המתכנתים משתמשים בבדיקת איות רק באנגלית ולא היו שמים לב לבאג הזה. דיווחתי את הבאג הזה ועכשיו יש סיכוי שהוא יתוקן לפני שתופץ הגרסה היציבה.

גוגל, לעומת זאת, הוציאו גרסה יציבה של כרום עם באג חמור למדי שגרם לשיבוש של טקסט בעברית בחלון העריכה של ויקיפדיה במקרים מסוימים. הבאג הזה מדווח עכשיו, ויש סיכוי שיתוקן בגרסה הבאה, אבל עד אז משתמשי גוגל כרום רבים שכותבים בעברית ובערבית יצטרכו לסבול ממנו. זה היה נמנע אילו היו מספיק בודקים מתנדבים דוברי עברית של „גרסת הקנרית” של גוגל כרום. (אגב, דפדפן ספארי במחשבי מקינטוש ובמכשירי אייפון, אייפוד ואייפאד, משתמש ב־Webkit – אותו מנוע תצוגה כמו גוגל כרום, אז הבאג הזה משפיע גם עליהם.)

לסיכום: אם אתם יודעים קצת אנגלית ומסוגלים לתאר בעיה טכנית, שקלו להוריד גרסה ניסיונית של הדפדפן האהוב עליכם, להשתמש בה ביום־יום לדברים הרגילים שאתם עושים באינטרנט, ולדווח בעיות שאתם מוצאים. ואם אתם מגיעים למצב שבו בגרסה הניסיונית יש באג שממש מפריע לכם לעבוד, אז אין שום בעיה: הגרסה הניסיונית והגרסה היציבה יכולות להיות מותקנות בו־זמנית על אותו מחשב.

---

איך מדווחים באגים?

כדי לדווח באגים בפיירפוקס, לכו לאתר bugzilla.mozilla.org.

כדי לדווח באגים בגוגל כרום, לכו לאתר דיווח הבאגים של מיזם chromium. יש גם אתר מעקב נפרד למנוע התצוגה Webkit, שכרום ודפדפני אפל משתמשים בו, אבל אם תפתחו את הבאג באתר הבאגים של כרום, הוא יועבר במידת הצורך למקום הנכון.

אין ממש דרך לדווח באגים במיקרוסופט אינטרנט אקספלורר. אפשר לנסות להרים טלפון למיקרוסופט, אבל גם אם תדווחו משהו, לא תדעו מה קורה עם זה הלאה, והגישה המתסכלת הזאת לא צפויה להשתנות. מלבד זאת, מיקרוסופט אינטרנט אקספלורר מתעדכן, כאמור, בערך פעם בשנתיים. בקרוב הוא אולי ילמד לקח ממתחריו ויתחיל להתעדכן לעתים קרובות יותר, אבל עד אז החשיבות שלו כנראה תרד עוד יותר. ככה זה עם תכנה שאינה חופשית – גם אם יש אנשים שרוצים לעזור, זה קשה מדי.

נימוקים – סכין

ילד בן שנתיים: „סכין עושה תִּחְתּוֹכֶת.”

בתי״ו צריך להיות פתח ולא חיריק? נו באמת, למה שיהיה אכפת לי מדבר כזה.

הטעמה, חלק ב׳

ברשומה הזאת יש בתולה.

---

טל לאור פרסמה ב־nrg רשומה יפה על עגנון: „שירה כבר בת 40.. ארבעים שנה ליצירתו המופלאה של עגנון” (אני אסלח לה על השימוש בשתי נקודות). בין היתר היא עוסקת בהטעמה: האם לאישה מכותרת הספר יש לקרוא שירה במלעיל או במלרע? אם לא ברור לכם מה זה מלעיל ומלרע, אז „שירה” במובן „זמרה” זה מלרע ואילו ההגייה הנפוצה של השם הפרטי „שירה” זה מלעיל. מכיוון שהכותבת לא מצאה דרך אחרת לרשום את זה, היא כתבה: „שירה או שי-רה… האישה של עגנון נכתבה במלרע. שי-רה שמה ולא שירה.”

אי־אפשר להבין לְמָה התכוונה טל לאור בלא הסבר נוסף, אבל זאת לא ממש אשמתה: בעברית אין דרך מקובלת ואחידה לסמן הטעמה בכתב.

---

דיברתי על מהות מושג ההטעמה ברשומה הקודמת בסדרה. הבנתם בה משהו?

מובן מאליו שאנשים משתמשים נכון בהטעמה כשהם מדברים בשפה שהם יודעים טוב, גם אם אינם מבינים מה זה הטעמה. אנשים גם מסוגלים לקרוא בלי הרבה בעיות טקסט בשפה שהם יודעים לקרוא אף אם ההטעמה אינה מסומנת בכתב. הבעיה מתחילה כשאנשים לומדים שפה זרה, במיוחד כזאת שההטעמה בה אינה קבועה. מה זה הטעמה קבועה? בצ׳כית, למשל, תמיד מוטעמת ההברה הראשונה; בפולנית – ההברה הלפני־אחרונה; בצרפתית – ההברה האחרונה. בעברית, ברוסית, באיטלקית ובשפות רבות אחרות מוטעמת הברה שונה במילים שונות ולכן במילונים ובספרים לאנשים שלומדים את השפות האלו מתעורר צורך לכתוב את ההטעמה, כדי שהקוראים יֵדעו לבטא את המילה נכון. צורך כזה קיים גם כשנכתבת מילה נדירה או מילה שיש לה משמעויות שונות בהטעמות שונות (ר׳ דוגמה בהמשך).

אז איך מסמנים הטעמה בכתב עברי? בתנ״ך יש „טעמי מקרא” – בכל מילה בתנ״ך יש, בנוסף לניקוד, סימן נוסף שאומר איפה המילה מוטעמת. יש סימני טעמים רבים, כי בנוסף להטעמה הם מסמנים גם מנגינה לקריאה בבית כנסת וגם מאפיינים תחביריים של המילים. בעברית שלנו אין צורך במנגינה, ואת התחביר אנחנו מסמנים בפסיקים ונקודות. אז כדי לסמן הטעמה אפשר להסתפק בסימן אחד פשוט.

אבל מהו הסימן? על זה אין הסכמה. נעשה תחילה צעד וחצי הצדה: איך מסמנים הטעמה ביידיש, שפה שונה מאוד, שנכתבת באותן אותיות? בספר הלימוד המפורסם „יידיש לאוניברסיטה” של אוריאל ויינרייך ההטעמה מסומנת במילים יידיות בכתב עברי באמצעות גרש אחרי ההברה המוטעמת – פארשטיי׳ן. במילון היידי–אנגלי שלו זה נעשה באמצעות קו אנכי – פארשטייˈן. במילון רוסי–יידי שיצא לאור בברית המועצות בשנות השמונים עשו משהו מעניין עוד יותר:

המילים מיידעלע ובסולע (בתולה) במילון רוסי–יידי. לחצו להגדלה.

שימו לב: מעל האות יי ב„מ́יידלע” ומעל האות ו ב„בס́ולע” יש קו אלכסוני קטן שמסמן הטעמה. זה בדיוק אותו הקו שמסמן הטעמה גם ברוסית ועורכי המילון פשוט השתמשו בו. בשיטה דומה נוהגים ביוונית, בספרדית ובשפות אחרות. מי שלא הבין, „בסולע” זה „בתולה” – ביידיש בברית המועצות כתבו גם מילים עבריות לפי כללי הכתיב של היידיש, אז תי״ו הפכה לסמ״ך וה״א הפכה לעי״ן. וההטעמה ביידיש שונה מההטעמה בעברית שלנו – בעברית המילה בתולה נהגית במלרע וביידיש במלעיל. למיטב ידיעתי צירוף של התו הזה לאותיות עבריות אינו מוגדר כראוי ביוניקוד ולאור העובדה שיש לפחות ספר אחד משמעותי שמשתמש בו הרבה אולי אנסה לבקש להוסיף לַתֶּקֶן הגדרה מדויקת כזאת.

אף־על־פי שברוסית יש דרך נוחה ומקובלת לסמן הטעמה, התו הזה אינו קיים במקלדת הרוסית התקנית והוא נגיש רק לעורכי ספרים מקצועיים. כשדובר רוסית מהשורה רוצה לסמן הטעמה בכתיבה במחשב, הוא יכול להעתיק את התו הזה ממפת התווים, אבל כצפוי רוב האנשים מתעצלים לעשות את זה וכותבים באותו המקום אות גדולה: писАть – לרשום, пИсать – להשתין (במקום писа́ть ו־пи́сать). דרך אחרת היא להשתמש בגופן בולט: писать‏, писать. זה מכוער, אבל זה מה שאנשים עושים בגלל מקלדות לקויות במקום להטריח את עצמם למכון התקנים הרוסי ולבקש שיפור, כפי שאני עשיתי עבור עברית.

אבל מילא לעשות את זה בבלוג – אנשים עושים את זה גם בספרים רציניים. עמנואל גלמן תרגם מרוסית לעברית מבחר משירי מיאקובסקי ורצה להדגים לקורא העברי איך להגות את המילים הרוסיות במקצב הייחודי של מיאקובסקי בלי שהקורא יצטרך ללמוד את האלפבית הקירילי. בשירה חשוב במיוחד להקפיד על הטעמה ולכן גלמן סימן את ההטעמה גם בעברית וגם ברוסית:

קטע משיר של מיאקובסקי ברוסית ועם תעתיק לאותיות עבריות. יש פה כמה שגיאות בתעתיק, אבל לא נתעכב עליהן. לחצו להגדלה.

---

ועכשיו סוף־סוף הגענו לעברית־עברית. בעברית, כאמור, אין דרך אחת קבועה לסמן הטעמה. בספרים אחדים משתמשים בתו המתג – קו אנכי קטן מתחת לאות: „סֵֽפֶר”. זה נעשה, למשל, במילון אבן־שושן ובמילון רב מילים. זה מעט בעייתי, משום שבמקרא לתו המתג יש תפקיד שונה באופן מהותי. במילון ספיר ובאגרון „מילה במילה” משמש סימן מוזר שנכתב מעל האות ונראה כמו אתנחתא הפוכה; אני לא מכיר את הסימן משום ספר אחר ואין לי דרך לכתוב אותו כאן, כי הוא לא נמצא ביוניקוד.

מילה במילה. שימו לב למילים כלא, בית סוהר, כלאיים, הטרוגניות, היברידציה, כלב, כלבת, בעת מים, הידרופוביה, מרושעת

ב„מילון הסלנג המקיף” של רוביק רוזנטל וב„מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה” של אבא בנדויד ההטעמה מסומנת בתו ^ מעל ההברה. שימו לב – הברה, לא אות; כלומר, במילה דוּגְרִי הוא נמצא מעל דוּ ולא מעל ד או וּ. באופן עקרוני זה אמור להיות אפשרי ביוניקוד ובגופנים; ככה מוגדר למשל, הצירוף t͡s, הצליל של האות צ, באלף־בית הפונטי הבין־לאומי. בפועל, כיום זה לא מוגדר עבור התו ^. (כתבתי פעם עוד קצת על התו ^ ברשומה „עט, חלק א׳”.)

המילה „דוגרי” מתוך מילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל

בסידור „רינת ישראל”, הנפוץ בקהילות דתיות ציוניות, וגם בחלק מהקהילות הקונסרבטיביות, מלרע ומלעיל מסומנים באופן שונה – מלרע מסומן בתו שנראה כמו סימן האין־סוף, שאינו מקודד ביוניקוד ועל כן אין לי דרך לכתבו כאן ומלעיל מסומן בתו „עוֹלֶה”, למשל „צֵ֫דֶק”.

לכה דודי מתוך סידור רימת ישראל

אולי לא חיפשתי טוב, אבל בספרים הרבים לתלמידי אולפנים שיש לי בבית לא מצאתי שום סימן להטעמה. זה די מפתיע לאור העבודה שהוא אמור להיות שימושי במיוחד לאנשים שלומדים את השפה. הספר היחיד שקשור איכשהו לקבוצה הזאת ושמצאתי בו סימן הטעמה הוא „הדקדוק העברי השלם” של שלמה פונדמינסקי (A New Hebrew Grammar – Complete Course for Teachers and Students, Shlomo Fundaminsky). זהו ספר דקדוק עם תרגילים לדוברי אנגלית. בספר הזה ההטעמה מסומנת במילים אחדות בסימן שדומה ל„עוֹלֶה”, אבל מצביע ימינה (גם הוא לא מופיע ביוניקוד ואין לי איך לכתוב אותו).

הספר של פונדמינסקי

השיטה האחרונה היא שימוש בתו „עולה” לכל סוג של הטעמה. העולה נראה כמו חץ קטן שמאלה מעל האות. הוא בעצם חלק מטעם המקרא הייחודי ששמו „עולה ויורד” ויש לו מקום משלו במספור התווים בתקן יוניקוד. שימוש כזה בעולה נעשה בספר לימוד הניקוד המפורסם „הניקוד הלכה למעשה” של ניסן נצר, בספר הדקדוק של וילהלם גזניוס, ב„מערכי לשון עבר” של יהושע שטיינברג, ב„דקדוק הלשון העברית” של צבי הר־זהב, בספרים בהוצאת האקדמיה ללשון ובמילון ההווה, שגם הוא, בעקיפין, פרי עבודתה של האקדמיה.

מעבר לספרים החכמים והאקדמיים האלה, יש עוד מקום מפתיע שבו ראיתי שימוש בעולה: הרומן (הטוב) „ילדי הסקויה” מאת הסופר הצעיר גון בן־ארי. בעמוד 128 כתוב שם כך:

אחרי שצילם את החתול הלך איתמר לוואדי השחור, ושם התיישב ליד אחד העצים – העץ שבו הוא וירדן שמרו את הכסף שלהם (הם היו בש֫ותף).

זה מקבע את העולה סופית כתו שכדאי לאמץ את העולה באופן רשמי בתור סימון ההטעמה בעברית – הוא ברור, חד־משמעי, קיים ביוניקוד, משמש בספרי לשון מכובדים וברומנים מודרניים. בטיוטה הנוכחית של התקן החדש של המקלדת העברית הוא נמצא בצירוף המקשים אלט־6; איך לזכור את זה? – במספר 6 בדרך כלל נמצא גם התו ^ שדומה לעולה בצורתו.

ובכן, מעכשיו אני יכול לכתוב: „בשבילי בכל א֫ופן, רק נ֫ורופן” ולְצַפּוֹת שתבינו לְמָה אני מתכוון. אם אתם עדיין לא מבינים, ספרו לי. כמו־כן, יש תחום שלא נגעתי בו: ספרי לימוד לשון לתלמידי בתי ספר ישראלים. אם מישהו מכיר ספר ישראלי שמשרד החינוך משתמש בו ושמסומנת בו הטעמה בצורה כלשהי, אשמח מאוד לדעת.

אפל

הרשומה הזאת אינה קשורה למות סטיב ג׳ובס. אבל אם אתם מקבלים השראה מכך שהוא שינה את העולם, קראו עד הסוף ואולי תקבלו הזדמנות לשנות את העולם.

---

חזרתי אחרי שבוע בסן פרנסיסקו. בעיר המופלאה הזאת – המקום היחיד מאלה שביקרתי בארצות הברית שבאמת ראוי לתואר „עיר” – בעיקר עבדתי: ביקרתי במשרדי קרן ויקימדיה לשם הקמת הצוות החדש שיעסוק בפיתוח התמיכה של מדיה־ויקי בכמה שיותר שפות.

איזה צוות פוטוגני, הא? מימין לשמאל: אלוליטה (מנהלת המחלקה, הודו); חררד (אחראי תקשורת, הולנד); ניקלאס (מתכנת כלי תרגום, פינלנד); סנתוש (מפתח תמיכה בגופנים ובשפות הודיות, הודו); אמיר א׳ אהרוני; סיברנד (ראש הצוות, הולנד)

עשיתי גם קצת חיים: הלכתי להופעות של רוברט פלאנט – הרוברט פלאנט מלד זפלין, ושל ברוקן סושל סין (Broken Social Scene), הלהקה הקנדית המצוינת שלא מקבלת תשומת לב ראויה בארץ. שניהם – ועוד אמנים רבים וטובים – הופיעו בפסטיבל Hardly Strictly Bluegrass בחינם. אתם מבינים למה אני אוהב את סן פרנסיסקו?

וגם ביקרתי בחנות אפל.

ביקרתי שם לא כי אני מתעניין בקנייה של מחשב נייד דקיק, עכבר ללא כפתור ימני, אייפון או אייפאד. אני לא קונה מוצרי אפל, כי למרות הישגים טכנולוגיים חמודים פה ושם, הם לא מפסיקים לעצבן אותי עם שימוש בלתי נלאה בתכנות נז״ק (ניהול זכויות קניין) ובראשן – התכנה שמחייבת מתכנתים שרוצים לתכנת עבור אייפון או אייפאד לקבל אישור מאפל על כל יישום ויישום ועוד לקבל מאפל אישור על כל שדרוג שהם רוצים להפיץ.

יש לזה דוגמה אמתית מאוד: יש יישום שעוזר לאנשים לגשת מאייפון לוויקיפדיה. הוא בעצם לא נחוץ, ותכף אסביר למה, אבל משום־מה יש הרבה אנשים שמעוניינים להשתמש בו. קרן ויקימדיה יצרה יישום כזה והפיצה אותו דרך חנות היישומים (AppStore) של אפל. למרבה הצער, יש ביישום באג שגורם לו לקרוס מדי פעם. מתכנתי קרן ויקימדיה תיקנו את הבאג ואפל מעכבת את הפצתו כבר מספר שבועות מסיבות לא מוסברות. משתמשי אייפון סובלים ומתלוננים, קרן ויקימדיה סופגת את התלונות ואפל עומדת בצד ולא עושה דבר. אני לא קונה את ההסבר הטיפשי שאומר שעל־ידי האישורים האלה אפל מוודאת שלקוחותיה יקבלו רק תכנות יציבות והסיפור הזה מוכיח שאני צודק ושאפל סתם רוצה יותר מדי שליטה.

למה היישום הזה בעצם אינו נחוץ? כי – כאילו דא – ויקיפדיה זמינה באינטרנט ואפשר פשוט להשתמש בדפדפן המובנה באייפון כדי לגשת אליה. אין לי שום הסבר הגיוני לכך שאנשים רבים חושבים שצריך להתקין תכנית מיוחדת על המחשב שלהם – ואייפון הוא מחשב לכל דבר – רק כדי לגשת לאתר אינטרנט. הגישה הזאת, שאפל מטפחת, הורסת את האינטרנט, ואני ממש לא הראשון שאומר את זה.

אז לא, כל עוד אפל מתנהגת ככה כלפי מתכנתים וכלפי תרבות האינטרנט, אני ממש לא מעוניין בשום מכשיר שלה, גם אם יש בו מסך מגע מסתובב, צבעים יפים, ציפורים עצבניות וג׳י־פי־אס. וכשחבר שמע שאני נוסע לארצות הברית וביקש שאקנה לו אייפאד, סירבתי והסברתי לו את אותם הדברים. אבל הוא התעקש ושכנע, אז נשברתי והלכתי לחנות אפל בסן פרנסיסקו וקניתי לו אייפאד.

כמובן, ניצלתי את ההזדמנות ושיחקתי עם האייפאד שהיה להם בחנות. אם כבר, אז כבר. שאלתי את העובדים ההמומים למה הוא לא מצליח להציג ניקוד בעברית כמו שצריך ולמה אין שום אפשרות להקליד ניקוד בפריסת מקלדת העברית שם. סתם – לא באמת ציפיתי שאנשים בסן פרנסיסקו יֵדעו מה זה ניקוד, אבל שאלתי אותם למי אני מתלונן על זה. את זה הם ידעו לומר לי והפנו אותי לטלפון לשירות (1-800-MYAPPLE) וגם לאתר משוב. אז בסדר.

כשסיימתי את הקנייה, שאלו אותי אם אני מעוניין לקבל חשבונית מודפסת או אלקטרונית. ביקשתי אלקטרונית. כשחזרתי למלון קיבלתי אותה, וקיבלתי גם קישור שמזמין אותי לכתוב משוב על תהליך הקנייה. נכנסתי למשוב וכתבתי ציונים נמוכים על רוב הדברים מתוך תקווה למשוך תשומת לב לדיווח על כך שהתאכזבתי מכך שאי־אפשר לנקד באייפאד. ומה אתם יודעים? – קיבלתי תשובה מסוון, מנהל השירות בחנות, שביקש לדבר אתי על הבעיות. זה כמובן שימח אותי, אז למחרת הלכתי לסוון (Sven), שנראה בדיוק כמו שהייתם מצפים ממישהו בשם כזה להיראות – גבוה ובלונדיני, והסברתי לו מה זה חטף־קמץ ולמה חשוב שזה יהיה במקלדת של אייפאד. הוא אפילו הבין (באמת) והבטיח להעביר את פנייתי למהנדסים של אפל. הוא גם התנצל וביקש שלא אצפה לתשובה מידית – „כפי שבוודאי שמעת, השבוע הבא הולך להיות שבוע של הודעות חשובות מאפל, אז כל החברה עסוקה בהכנות לזה”. בעוונותיי אכן שמעתי שהולכת לצאת גרסה חדשה של אייפון (שאכזבה רבים), אבל כמובן איש לא ידע אז על ההודעה החשובה האחרת.

זה מה שקורה כששואלים את האחים גוגל איך לכתוב ניקוד באייפאד. גם החיפוש המוצע לא מניב משהו שימושי.

באותה ההזדמנות גם החזרתי את האייפאד תמורת החזר מלא במזומן, כי באותו היום בדיוק פורסמה כתבה על מה שמוכסים ישראלים עושים למבריחי אייפאדים וויתרתי על התענוג. זה לא נורא לשלם מכס וקנס – ממילא הכסף לא שלי, אבל להיכנס לרשימות שחורות של מבריחים מוּכָּרים ועוד בגלל מכשיר מעפן שקניתי למישהו אחר? – לא, תודה. אבל לפחות לא עשו לי בעיות בהחזרה (אולי בגלל שהרשמתי אותם לטובה עם הביקורת הבונה שלי).

---

אולם, למרות השירות הטוב בחנויות, במכשירי אפל יש טכנולוגיה בעייתית שפוגעת בחופש של המתכנתים ושל המשתמשים. אבל עם כל הצער שבדבר, אי־אפשר להתעלם ממכשירים של אפל ומהעובדה שהמון ישראלים משתמשים בהם, ויש לדרוש מאפל להוסיף תמיכה בכתיבת ניקוד לכל מכשיריה. אם אתם חושבים שניקוד בעברית זה לא חשוב, אולי ישכנע אתכם אם אוֹמַר שגם בניקוד בערבית הם לא תומכים, ובערבית משתמשים בו יותר מאשר בעברית, כי הכתיב הערבי חסר עוד יותר. אז אנא מכם, אם אתם יודעים מסוגלים לכתוב שני משפטים באנגלית תעשו טובה ללשוננו וללשון של בני־דודינו, היכנסו לאתר המשוב של אפל וכתבו שם משהו כזה:

אנא הוסיפו תמיכה בהקלדת תווי ניקוד (vowel diacritics) בעברית [ובערבית] במכשירי אייפון [או אייפאד]. תווי הניקוד הם חלק מהאלף־בית העברי [והערבי], הם חלק מתקן Unicode ויש לאפשר את הקלדתם ואת הצגתם התקינה בכל המחשבים והמכשירים הניידים, כפי שזה אפשרי כבר שנים רבות במחשבי Windows וגם במחשבי מאק ולינוקס.

(אני בכוונה לא כותב לכם הודעה באנגלית שתוכלו להעתיק, כי אני שונא עצומות טיפשיות כאלה של מכתבים זהים. תשקיעו בבקשה שתי דקות ותרגמו בעצמכם. תודה.)

הבטחה: אם עד חג פסח הקרוב לא אראה התקדמות בתחום הניקוד באייפון ואייפאד, אארגן סדרת הפגנות מול נקודות מכירה של אפל בארץ. אבל המטרה שלי היא לא לארגן הפגנה, אלא לגרום לאפל לתמוך בניקוד, אז אל תחכו לזה ואל תסמכו על אחרים וכתבו משוב בעצמכם עכשיו. שוב תודה.