הייתה פעם פרסומת לכדורי נורופן: "בשבילי, בכל אופן, רק נורופן". זה היה בשנות התשעים. היא הייתה על אוטובוסים וברדיו.
והיא שיגעה אותי. היא שיגעה אותי בגלל תופעה לשונית שהמון אנשים שונאים, אפילו בלשנים: הטעמה. ברשומה הזאת אנסה להסביר מה זה הטעמה בצורה שלא תשנאו. ספרו לי אם הצלחתי.
תכלס, הטעמה היא הבלטה מסוג כלשהו של אחת ההברות במילה. כשמדברים על הטעמה בעברית, משתמשים במונחים "מלרע" ו"מלעיל". אלה מונחים מוזרים ולא מועילים, ועל אף המסורת הארוכה של שימוש בהם, הייתי שולח אותם לגמלאות. את ההבדל בין מלרע לבין מלעיל אפשר להסביר בקלות באמצעות המילה "עודף": יש בה שתי הברות: "עו־דף". כשאתם אומרים "משקל עודף", אתם מבטאים את המילה "עודף" עם הטעמה בהברה האחרונה וכשאתם אומרים "עודף משקל", אתם מבטאים את המילה "עודף" עם הטעמה בהברה הראשונה.
בעברית יש כללי הטעמה פשוטים למדי: ברוב המילים ההטעמה נמצאת בהברה האחרונה (מלרע), ובמילים מקבוצות מסוימות ההטעמה נמצאת בהברה שלפני האחרונה (מלעיל). ברשומה אחרת אדבר על הקבוצות עצמן; מה שחשוב הוא לשים לב להבדל בין "עודף" לבין "עודף".
במילה "אופן" ההטעמה הנמצאת בהברה שלפני האחרונה: אופן. וכאן מתחילה הבעיה עם הפרסומת ההיא של נורופן: לפני ששמעתי את הפרסומת עם הקריין ברדיו, ניסיתי לקרוא אותה בעצמי. היה לי ברור שמי שניסח את הססמה רצה שיהיה חרוז בין "אופן" לבין "נורופן", אבל זה לא עבד: בשביל חרוז לא מספיק ששתי מילים תסתיימנה באותן האותיות, ובדרך כלל צריך שגם תהיה להן אותה הטעמה. לפעמים זה אפילו חשוב יותר. במילה "אופן" מוטעמת ההברה "או־"; ואיך מוטעמת המילה "נורופן"?
במילה "נורופן" יש שלוש הברות: נו־רו־פן. אני יכול לדמיין את זה עם הטעמה בהברה האחרונה – "נורופן", או עם הטעמה בהברה הראשונה – "נורופן". הטעמה בהברה שלפני האחרונה לא נשמעת לי טבעית בעברית: נסו לומר "נורופן". זה מתחרז עם "אופן", אבל נשמע מוזר כשלעצמו.
הקריין בפרסומת ברדיו אמר כך: "בשבילי, בכל אופן, רק נורופן". כמובן, זה דפק לגמרי את הכוונה של מי שהמציא את הססמה. היא ממילא לא יכלה לעבוד. ככה זה – פרסומאים שממציאים ססמאות צריכים או להבין קצת בבלשנות או לא לנסות להמציא ססמאות מתחכמות. למרות זאת, הססמה הזאת החזיקה די הרבה זמן.
האם אני היחיד שהיה אכפת לו מזה? אולי. למה היה לי אכפת לי מזה? כי בברית המועצות מלמדים מהי הטעמה לפני שמלמדים את האותיות:
בוקוואר – ספר לימוד קריאה רוסי. עמוד 9
כבר כתבתי פעם רשומה שלמה על ספר לימוד הקריאה ברוסיה, והפעם אני אתעכב על העמוד הזה. בתחתיתו רואים שלושה חפצים: כיסא, קומקום, וספה. במילה stul (כיסא) יש הברה אחת, אז יש לידה קו ארוך אחד וזהו. במילה chájnik (קומקום) יש שתי הברות – cháj-nik, אז יש לידה קו ארוך חצוי ומעל חציו הראשון יש קו קטן שאומר שזאת הברה מוטעמת. במילה diván (ספה) יש שתי הברות והשנייה מוטעמת – di-ván, אז יש בה קו ארוך חצוי ומעל חציו השני יש קו קטן.
כל זה, אני מזכיר שוב, עוד לפני שבכלל מלמדים אותיות. כלומר, זה הדבר היסודי ביותר: לכותבי הספר נראה טבעי לגמרי ללמד את הנושא הזה בשבוע הראשון של כיתה א׳, לפני כל נושא אחר. בארץ בקושי לומדים את זה בבית ספר בכלל. כשהתחלתי ללמוד בלשנות באוניברסיטה העברית התפלאתי מכך שהמרצים צריכים להשקיע כל־כך הרבה זמן בהסבר על מושג כה יסודי – הלא זה חומר של כיתה א׳! אבל אז קלטתי שלא כן בארץ.
ולא רק בארץ. הצגתי את הספר הרוסי המופלא הזה לידידי הבלשן ומעצב הגופנים מייקל אוורסון, וגם הוא התלהב מאוד ואמר שהיה שמח אילו בכל העולם לימדו את המושגים של הברה והטעמה לפני האותיות.
ברשומה הזאת השתמשתי בגופן בולט כדי להראות איפה ההטעמה במילה. ברשומה הבאה בסדרה אראה מספר דרכים נוספות לכתוב את זה. עד אז אשמח מאוד לקבל הערות.
לפסקה האחרונה: זה נכון לגבי הטעמה, אבל לא לגבי הברות. בגן חובה לומדים הברות, וגם בתחילת כיתה א' (הם קוראים לזה 'לדבר כמו רובוט')
לגבי איך מתאים לך להגיד "נורופן", זה בגלל המטריוּת של ההברות: בגדול, הן באות בצמדים. עוד קצת הסברים כאן:
http://goo.gl/ZnNy3
וכן, גם אותי דברים כאלה מחרפנים, למשל כשהם באים בשיר.
יובל, הפוסט ההוא מעניין ביותר, ונזכרתי מיד בדוגמה שנכונה לפחות בסביבתי הקרובה: ס*ל*טים הם סלטים "אשכנזיים" (כלומר, סלטי ירקות, סלט פסטה, סלט ביצים וכו'), ואילו סל*טים* הם חומוס, מטבוחה, סלט טורקי וכן הלאה. וכשהייתי ילד איש לא אמר "סלטים" במלרע (שוב, בסביבתי הקרובה). שמעתי את זה לראשונה, לדעתי, בצבא.
ודבר אחר שהזכיר לי הפוסט הזה של אמיר, הוא שטעמי משנה כאלה היו נפוצים בשירה הלטינית בימי הביניים כדי שהחריזה תהיה פשוטה יותר. למשל:
Aurum de Arabia
Thus et myrrham de Saba
Tulit in ecclesia
Virtus asinaria.
בהגייה הלטינית הרגילה השורות האלה לא מתחרזות: בשורה הראשונה הטעם הוא על ההברה השנייה מהסוף (ra), בשורה הבאה הטעם הוא על ההברה הלפני-אחרונה (sa), ובשתי השורות האחרונות על ההברה השנייה מהסוף, le ו-na בהתאמה (הייתי מסמן את ההברה המוטעמת בגופן מודגש, לו ידעתי איך). אבל כאשר מבצעים את השיר בדקלום או בשירה (הוא מולחן) השורה מתחלקת באופן טבעי לזוגות כמו שתיאר יובל, ואז בכל השורות יש טעם משני על ההברה האחרונה – וזה סיפק את בני התקופה בתור חרוז. למרבה הצער, אפילו יחס מקל מהסוג הזה לא עוזר לססמה של נורופן.
אחרי הפסקה הראשונה, לפני שהמשכתי הלאה ואף לפני שידעתי שהרשומה עוסקת בהטעמות (כשהכותרת בצד כך, אני לפעמים מדלג עליה), קראתי את ”בכל אופן, רק נורופן“ פעמיים־שלוש, עד שההטעמות הסתדרו לי. ההברות שבחרתי להטעים, מתוך הרגל אוטומטי לשקול דברים, הן ”כל“ ו”נור“. המשקל שיוצא, אם כך, הוא (ש' להשפלה, קו מפריד להרמה) ”ש– שש / ש –שש“, והוא מאפשר את החרוז.
בז׳רגון הפרוזודי שנהוג בחוג לספרות, כל אחת משתי שורות אלו היא אמפיברך (טור/רגל שלישוני/ת עם הטעמה בהברה השניה) היפר־קטלקטי (עם השפלה מיותרת בסוף). במילה ”אופן“ מתרחשת תחבולה נפוצה בשירה שקולה: ההטעמה נעלמת על מנת להתאים למשקל. לא מדובר בשינוי המילה ממלעיל למלרע, אלא רק השמטה, כאילו מדובר במילה אחת עם הטעמה בהברה השניה מהסוף (מלעיל־דמלעיל) – ”בכֹלופן“. ואמנם הוגים כך ברחוב, ואפילו כותבים: http://www.google.co.il/search?hl=iw&ie=UTF-8&q=בכלופן
כן, גם אני הסתכלתי על זה ושאלתי את עצמי איך הייתי מבטאת את זה, והגעתי למסקנה שזה "בכלופן נורופן" ואז זה מתחרז יופי.
תודה תודה תודה על ההצפה של הפוסט על הבוקוואר [אני ילידת 88, ממהגרי תחילת הניינטיז, אז לי כבר הייתה אזבוקה :)].
פשוט מרתק ועשה לי חשק לחזור לספרי ילדים ולתחזק את השפה אצלי. מצבה גרוע ביותר, אוצר מילים מדולדל, שגיאות מביכות.. כתיב רק באותיות דפוס, גם הוא ברמה מבישה.
נראה שאני בכל זאת אצטרך להתחיל מההתחלה..
גרמת לי לבכות מאושר.
יש המלצות? :)
שפה מדהימה, עשירה, מורכבת.. אני תמיד המומה כשאנשים שלא קרובים לרוסית בכלל מחליטים ללמוד אותה כשפה שנייה. נראה לי בלתי אפשרי.
הסיפור אצלנו היה קבוע כל שנה – הייתי נוסעת בחופש הגדול לאיזו סבתא לכמה שבועות, היא היתה טורחת איתי על האזבוקה וכתב עגול [סתם להתבטל בחופש?! מה, את כלומניקית?!], ועד החופש הגדול הבא כבר הייתי שוכחת הכל. אצלנו בבית דיברו תמיד רוסית מהולה בעברית [ההורים למדו באולפן עוד בליטא] ועם השנים האחוז של העברית רק גדל, אז היה די קשה לתחזק. לפחות מבטא נקי ונכון עוד נשאר לי..
שמחתי לשמח.
מה היית מציע במקום מלעיל ומלרע, אם אתה מוציא אותם לגמלאות?
הטעמה בהברה אחרונה והטעמה בהברה לפני האחרונה. ארוך, אבל ברור.
לדעתי הפתרון המתבקש הוא למצוא מונחים שיהיו בעצמם מלעיל ומלרע, כדי שההבנה תהיה ספונטנית. נניח, לקרוא להם "בדיוק" ו"בערך". או "חזק" ו"נעבעך".
או פשוט יותר, לומר ”מלעיל“ במלעיל. אני עושה את זה מדי פעם.