אנשים שצריך להרוג, מס׳ 1: אנשים שמשקרים בשביל הצחוקים.
את זה ששומע שאני מגייס חסויות כספיות לאירוע ואומר "נו, אז דבר אתי על זה, אני מכיר כמה אנשים עשירים", אבל לא באמת מכיר אנשים עשירים. את זה ששומע שאיבדתי מצלמה באוטובוס ואומר "ואללה, בדיוק מצאתי מצלמה באוטובוס", אבל לא באמת מצא שום מצלמה. את זה ששומע אותי מדבר על להקה רוסית שאני אוהב ואומר שהוא מכיר אותה, אבל לא באמת מכיר אותה. את זה שמראה לי דירה להשכרה במושב ואומר שמי ששוכר דירה צריך גם להשתתף בתורנות שמירה, כשאין שם באמת תורנות שמירה. את זה שכותב בדיחות לעיתון ואומר שהזמינו אותו ל"ארץ נהדרת", כשלא באמת הזמינו אותו ל"ארץ נהדרת".
כל אלה – אנשים אמתיים. אם קראתם את זה ונפגעתם, אז מגיע לכם, כי אתם פגעתם בי. אל תגידו לי להפסיק להיות תמים ולרכוש חוש הומור. תמותו. תמותו קשה. או לפחות תפסיקו להציק לי. אני לא רוצה להתרגל אליכם, לא רוצה ללמוד לסבול אתכם, לא רוצה ללמוד לצחוק אִתכם. יש לי דברים חשובים יותר לעשות.
ואם אתם, כמוני, שונאים סוג כזה של "הומור", אל תתביישו לומר לאנשים שמשתמשים בו שזה לא מצחיק אתכם.
דווקא ההוא עם תורנות השמירה נשמע לי משעשע. את השאר לא צריך להרוג, אולי רק לדרוך להם על הרגל.
הוצאת לי ת'מילים מהפה, (ות'כדורים מהקנה… )
כן גם לי יש כמה כאלה שצריך להרוג. סתם לא באמת..
אמממ… מכיר בדיחה שאינה שקר?
בחלק מהמקרים זה הומור ניג'סי מהסוג של: "למה עומדים שם כל-כך הרבה אנשים?" -"מחלקים סוכריות." -"ובכל זאת, אולי קרה משהו?" -"מחלקים סוכריות…" [צחוק צרוד אידיוטי]. בחלק מהמקרים זה פשוט שקרים נימוסיים מהסוג של "יום יפה היום…" [כן, בטח, אוגוסט בתל-אביב, 30 מעלות עם לחות של 80 אחוז]. זה בעיקר נוגע ללהקה הרוסית. לפעמים האמירה "כן, אני מכיר אותה", מקבילה לאמירה הבריטית הידועה "oh, really?" או "how interesting".
איתך בסבלך!
מצד שני, יתרה מכך שפעמים רבות הואשמתי כמשבית שמחות, החיים הבהירו לי שאני מפספס ביג טיים בכך שאני לא "משחקי" (playful) מספיק. אני מסיק מזה שאולי אני פשוט חסר את היכולת לזהות את הבדיחות בזמן אמת.
ממליצה לך אם ככה לא לבוא לאנגליה. זה סוג הומור כל כך נפוץ פה שהתרגלתי לגמרי ולהיפך, אני מצפה רוב הזמן שמה שאומרים לי יתגלה כבדיחה.