חזרה

בטוויטר יש מונחים ייחודיים. טוויטר לא מתורגם לעברית, אז משתמשי טוויטר ישראלים ממציאים דרכים שונות לומר את זה בעברית. למשל, אזכור של משתמש אחר נקרא באנגלית mention; זה לא מונח מיוחד באנגלית, אבל לפחות חלק מהישראלים התרגלו לקרוא לזה בעברית "מנשן", אף־על־פי שאפשר היה לומר "אזכור".

ההודעה הקצרה עצמה נקראת באנגלית tweet; לעתים מתרגמים את זה לעברית במילה "ציוץ". זה חמוד כשלעצמו, אבל יש עם זה מספר בעיות. לחזור על ציוץ של מישהו אחר בטוויטר נקרא באנגלית retweet; לא יצא לי לראות "ציוץ חוזר", אבל כן ראיתי הרבה "רטוויט", וגם פנייה בציווי: "רטווטו!"

וגם זה כשלעצמו חמוד; לא ממש מפריע לי שעברית "הזדהמה" בשורש הלועזי הזה, כי זו עדיין עברית נהדרת שמשתמשת בתצורת פועל שמית. הבעיה היא שזה מכיל שם של אתר אינטרנט מסוים; אם אתר אחר רוצה להציע שירות דומה, יהיה קצת מוזר להשתמש בו במילה שמכילה את שם המתחרה. לא שזה לא קורה במציאות – ע״ע "פלאפון", אבל בכל זאת.

ואכן יש אתר שרוצה להציע שירות דומה: לאתר הזה קוראים identi.ca; המנוע מאחוריו נקרא StatusNet והוא תכנה חופשית. להבדיל מחברת טוויטר, שמשום־מה מגבילה מאוד את השפות שאליהן אפשר לתרגם את האתר שלה ולא מאפשרת לתרגם לעברית, אנשי StatusNet מאפשרים לתרגם את התכנה שלהם לכל שפה באתר translatewiki.net. אבל באופן הגיוני למדי, הם מבקשים לא להשתמש במילים שייחודיות לאתרים מסוימים, והכוונה לא רק למילה "tweet", הייחודית לטוויטר, אלא גם ל־"dent" שנולדה ב־identi.ca בתור תחליף ל־"tweet", מכיוון שאנשי StatusNet מאפשרים לכולם להשתמש בתכנה הזאת בכל אתר. היא חופשית וכדי להקל על יישום החופש, רצוי למצוא מינוח שאינו תלוי־מותג.

באנגלית הבעיה נפתרת בקלות: מקום "retweet" אומרים "repeat" – גם ברור וגם נשמע דומה. בעברית זה "לחזור". הצרה היא שבאנגלית "repeat" הוא פועל יוצא, אבל לא בעברית; במילים פשוטות "פועל יוצא" הוא פועל שאפשר לומר אחריו בעברית את המילה "אֶת". בעברית אומרים "לחזור על ההודעה" ולא "לחזור את ההודעה". לפעמים זה לא מפריע, לפעמים כן. למשל, אפשר לתרגם את המשפט "This message was repeated by 51 users" במשפט "על ההודעה הזאת חזרו 51 משתמשים"; אבל מה עושים כשרוצים לקצר? למשל, כשבאנגלית אומרים "repeated by 51 users" ברור שמדובר בהודעה, אבל בעברית צריך לחזור על המילה "הודעה" ואי־אפשר כל־כך לקצר.

מה שאפשר לנסות הוא למצוא מילה שהיא פועל יוצא ושדומה במשמעותה ל"לחזור". מצאתי אחת כזאת בעברית: "לְשְׁנוֹת". היא מיושנת, אבל לא מתה לגמרי – למשל, בטירונות אצלנו היה מ״כ שהיה מטרטר חיילים ואומר להם לרוץ עד העמוד וחזרה, ואז ממשיך לטרטר ואומר: "שְׁנֵה!", כלומר "חזור על הפעולה!", "רוץ שוב!"

אבל בכל זאת יהיה קצת קשה להשתמש במילה הזאת בכתב. אומנם את הבעיה הקודמת אפשר לפתור על־ידי כתיבת "נשנתה על־ידי 51 משתמשים"; זה אולי נשמע כמו שפה גבוהה ומיושנת מדי לדור הטוויטר, אבל אפשר להתרגל הזה. אולם יהיו בעיות אחרות: "לשנות" זה גם "לְשַׁנּוֹת"; "שנה" זה גם "שָׁנָה" (תקופת זמן), ועוד. אפשר להיות נועז ולנקד, אבל לצערי אינני בטוח שעם הגופנים של היום יבינו את הניקוד.

עוד רעיון שעלה לי הוא להשתמש בשורש תנייני. אבל גם זה חלש: "שִחזור" זה החזרה של משהו שאבד, "אִחזור" זה הוצאה של נתונים ממאגר; "מִחזור" היה יכול להתאים, אבל יש לזה גם משמעות שלילית. אולי אפשר להמציא מילה חדשה: "תִחזור"… אבל גם זה לא משהו.

יש למישהו רעיונות אחרים?..

נימוקים – דמויות

"action figures – איך הייתם מתרגמים? כרגע זה "דמויות צעצוע" בפסק דין טוי ביז נגד ארצות הברית, אבל לא מצאתי תרגום טוב שגם ישקף את המורכבות." (שאלה של משתמש:דוד בדף ייעוץ לשוני של בוויקיפדיה.)

יו

הבלוג שלי עלה כתוצאה בחיפוש הבא: "היו"ד במילים עליו עליו הוריו וכדומה מאיפה היא".

תשובה פשטנית: זו היו״ד שמופיעה בסוף של מילים ברבים בסמיכות, למשל בצירוף "הורי הילד". היום אנחנו אומרים רוב הזמן "הורים שלו", אבל בעברית עתיקה אמרו משהו כמו "הורי הוא"; לנו זה נשמע מוזר, אבל אם תחליפו את "הילד" ב"הוא", תראו שזה די הגיוני. עם הזמן המילה "הוא" התקצרה לאות ו אחת, שנדבקה למילה הקודמת. בשלב מסוים כנראה אמרו משהו כמו "הוֹרָיוּ" (horayu), ואחר־כך היו״ד נעלמה מהדיבור, אבל נשארה בכתב. כל זה קרה עוד לפני שכתבו את התנ״ך כפי שאנחנו מכירים אותו היום.

תשובה מפורטת ומדויקת יותר אפשר למצוא, למשל, בספר "תורת ההגה והצורות" של יהושע בלאו. מהדורה מעודכנת שלו יצאה לאור לפני חודשים אחדים. מומלץ מאוד.

מיכלקוב

הרשומה הזאת היא כמו פרק של משפחת סימפסון: מבינים במה היא באמת עוסקת רק באמצע.

---

יש אנשים נהדרים שקצת מתחרפנים עם הזמן – ויש מי שמנצל את זה.

ניקיטה מיכלקוב עם בתו נדייז׳דה. אל תפתחו ציפיות, זאת לא רשומה על כך שהיא מנצלת אותו. צלם: Georges Biard. רישיון: CC-BY-SA 3.0

הקולנוען הרוסי המפורסם ביותר בעשורים האחרונים הוא כנראה ניקיטה מיכלקוב: הוא ידוע בעיקר כבמאי, אבל הוא גם שחקן ותסריטאי. מגיע לו: הסרטים שלו איכותיים, אבל לא מתחכמים מדי בשביל הקהל הרחב, כמו סרטי טרקובסקי. אם אתם ישראלים חובבי קולנוע, יש סיכוי טוב שאתם מכירים את סרטיו "אוֹבְּלוֹמוֹב", "אוּרְגָּה", ו"שמש בוגדנית", שזכה באוסקר לסרט הזר ב־1995.

"שמש בוגדנית" מתרחש בשנת 1936, בפרוץ הטיהורים ההמוניים של סטלין. הוא מספר על קוֹטוֹב, קצין בכיר בצבא האדום שמסתכסך עם סוכן של המשטרה החשאית של סטלין, והלה תופר לו תיק. בסוף הסרט קוטוב נעצר; לא מראים אותו במפורש מוּצָא להורג, אבל זה היה הגורל של רוב הקצינים הבכירים שסטלין רצה להעביר מהתפקיד. התסריט בדיוני, אבל אירועים מהסוג הזה היו נפוצים בשנות השלושים.

באמצע שנות האפסים כל הכבוד הזה שמיכלקוב קיבל התחיל לעלות לו לראש. ב־2007 הוא פרסם מכתב פומבי שבו הביע תמיכה בלתי מסויגת בפוטין; אומנם רוסיה היא לכתחילה לא מדינה דמוקרטית כל־כך, אבל לא מעט אנשים בכל זאת הרימו גבה, כי זה בערך כמו שאיבגי יביע תמיכה בביבי. פוטין החזיר לו טובה: דאג לכך שהוא יישאר בתפקיד יו״ר איגוד הקולנוענים הרוסי, למרות שחברי האיגוד רצו להדיח אותו בעקבות אותו המכתב. פוטין גם דאג לו לרכב צמוד, ולא סתם רכב צמוד, אלא רכב צמוד עם צ׳קלקה שמאפשרת לו להסתובב ברחבי מוסקווה ולעקוף את הפקקים שסותמים את העיר. בתגובה לחרפה הזאת קמה במוסקווה תנועת מחאה של נהגים שמדביקים על גג הרכב דלי צעצוע כחול ועורכים מדי פעם הפגנות כדי להרגיז את המשטרה.

מיכלקוב לא חשב שבדברים האלה יש משהו רע; אדרבה, הוא הלך על פרויקט חייו: צילום סרט המשך ל"שמש בוגדנית", שבו הגיבור קוטוב, שלכאורה מת ב־1936, מפקד על חיילים במלחמה, שפרצה ב־1941. מיכלקוב לא טרח יותר מדי להסביר את חוסר העקביות הזה – הוא פשוט ממש רצה לעשות סרט על מלחמה. מה גם שהסרט הזה הופק בתקציב ענק בסיוע ממשלת רוסיה שמאוד, מאוד, מאוד רוצה לקדם את הנרטיב הרשמי בקשר למלחמה, שכן בשנים האחרונות הולכים ומתרבים המבקרים של הדברים שהצבא האדום עשה במהלכה.

הכרזה של "שמש בוגדנית 2: (מילה מתחכמת)". אני לא כל־כך יודע איך לתרגם את המילה המתחכמת. הכיתוב למעלה אומר בלי הרבה בושה: "סרט גדול על מלחמה גדולה"

הסרט לא היה הצלחה גדולה, לא אצל המבקרים ולא בקופות, והפך די מהר לסרט המושמץ ביותר של מיכלקוב. גם זה לא הפריע לו… אבל רגע. צעד הצדה. כאן נכנס לתמונה המעצב הרוסי החצוף ארטמי לבדב. בבלוג המפורסם שלו לבדב הציע לגולשים לפתוח תכנה לעריכת תמונות ולהתעלל בכרזת הסרט (זה ספורט ידוע בתרבות האינטרנט הרוסית; ברוסית זה נקרא "פוטו־ז׳אבּה", כלומר "פוטו־קרפדה"). בעיתונות הרוסית הופצה שמועה שמיכלקוב מתכוון לתבוע את לבדב, אבל זה לא באמת קרה. אחרי כמה זמן לבדב כתב בבלוג שלו שהוא ראה את הסרט ושלדעתו הוא דווקא די טוב.

אחת מהפרודיות על כרזת "שמש בוגדנית 2". שוורצנגר נראה הרבה יותר ממיכלקוב עם פרצוף עצבני ורובה

והרי הפואנטה: מיכלקוב, שסובב על הזין את כל משמיציו, עשה עוד סרט המשך והזמין את כרזת הסרט בחברת העיצוב של לבדב. אולי לבדב, בעל החושים המחודדים לחולשות של אנשים וליחסי ציבור, ניסה לנצל את החרפון של מיכלקוב ולמשוך את תשומת לבו על־ידי אותה תחרות השחתת כרזה; אולי מיכלקוב פנה ללבדב כדי להזים סופית את השמועה על התביעה; אולי לבדב אפילו הפיץ את אותה השמועה בעצמו. זה יכול לעניין את חובבי הקישקעס, אבל אותי מעניין דבר אחר: חברת העיצוב הזאת, אחרי כל השערוריות, באמת עושה עבודה מקצועית ומרשימה. ומה שבאמת־באמת מעניין הוא שהם פרסמו באינטרנט את כל תהליך העבודה על הכרזה – איך המעצבים העלו רעיונות ראשוניים אחרי צפייה בטרום־בכורה סודית של הסרט, איך דגמנו בעצמם במקום השחקנים הראשיים בסקיצות, איך בחרו את הגופנים מכרזות סובייטיות מתקופת המלחמה. לא צריך לדעת רוסית, הרוב שם תמונות. אל תפספסו את התמונה הלפני־אחרונה, שבה מודגמים שלבי עריכת צילום השחקנים ושימו לב היטב לשינויים בהבעות הפנים של קוטוב ושל סטלין.

הכרזה של "שמש בוגדנית 2: מצודה". זאת לא טעות: גם לסרט השלישי קוראים "2". מתחרפנים עם הזמן, כבר אמרתי? הכיתוב בצהוב אומר "אף לא צעד אחד אחורה" – הפקודה של סטלין לא לסגת בשום מצב, שהפכה לסמל קרב סטלינגרד. כל הזכויות שמורות למיכלקוב וללבדב.

אני לא מעצב ולא חובב פוטושופ, אבל מעניין לראות איזו עבודה מסתתרת מאחורי הפרסומות שאנחנו רואים.

נימוקים – לסמן

עורך הומו בוויקיפדיה העברית ממלא סקר:

"'הנטייה המינית שלי שונה מזו של רוב העורכים בוויקיפדיה' – באתי לסמן את זה, אבל אז החלטתי שאני לא בטוח שזה באמת המצב."