אני מתרעם פה מדי כמה רשומות על "במידה ו־" כנגד "אִם". ההתרעמות הזאת אינה בלשנית, אלא חברתית. חברתית לא מבחינת "מדעי החברה", אלא מבחינת זה שאנשים אוהבים לדון בכל מיני צורות על לשון, וגם אני. אבל מבחינת בלשנית זה ראוי למחקר – מתי אומרים "במידה ו־" ומתי אומרים "אִם"?
לי יש טענה שלעתים קרובות אומרים את זה כדי לזיין את השכל. אין לי הוכחה לטענה הזאת, אבל אפשר למצוא הוכחה כזאת. נגיד, להקליט בחשאי המון שיחות אמתיות, ולמצוא איפה נאמר "במידה ו־" ואיפה "אִם". (זה, בקווים כלליים מאוד, מה שעושים בלשנים; לא כולם, אבל חלק גדול מאלה שלא עוסקים בלזיין את השכל. גם זאת טענה שאפשר לבדוק, אבל אז אולי אצטרך לחפש מקצוע אחר ואולי גם לחשוש לשלומי.) יכול להיות שהמחקר הזה יגיע למסקנות אחרות לגמרי, אבל מה לעשות – זה מדע.
ספרי תיקון לשון פשוט פוסלים את "במידה ו־" – מבחינתם מדובר ב"טעות"; אבל ספרי תיקון אינם ספרי דקדוק אמתיים שמתארים את השפה כמו שהיא. מה אומרים ספרי דקדוק אמתיים? מילונים של עברית שמעזים להזכיר את הקיום של "במידה ו־" בתור ביטוי שפותח פסוקית תנאי, מציינים שהוא אינו תקני (למשל, מילון רב מילים). זאת פשרה סבירה ולו רק כי כנראה אין מידע מדעי מפורט יותר על השימוש ב"במידה ו־". זה הכי הרבה שמצאתי בעברית – אין ספר דקדוק של עברית בעברית.
מה אומרים ספרי דקדוק באנגלית? בספר A Textbook of Israeli Hebrew של חיים רוזן לא מצאתי את זה. רוזן היה אחד הבלשנים הישראליים החשובים, הטובים והנועזים של העשורים האחרונים, אבל על זה הוא כנראה ויתר (אם זה כן מופיע בספר הזה ואני לא חיפשתי טוב, ספרו לי בבקשה). גם בספר Modern Hebrew Essential Grammar של ליואיס גלינרט לא מצאתי אזכור לזה, אבל ספרו המפורט יותר The Grammar of Modern Hebrew אומר ש"אִם" ו"במידה ו־" הם מילים נרדפות. לא מספיק.
מפתיע ביותר הספר של עדנה קופין ושמואל בולוצקי A Reference Grammar of Modern Hebrew – הם פשוט אומרים בלי להתחכם ש"במידה ו־" (וגם "במידה ש־") זה משלב גבוה יותר. זה ההפך הגמור ממה שאומרים מתקני לשון, אבל זה מה יש: הבלשנות המתארת אכזרית ואינה אמורה להתחשב יותר מדי במתקני לשון. מדי פעם אני שואל אנשים המומים מה ההבדל בין "במידה ו־" לבין "אִם" והם אומרים ש"במידה ו־" זה "סגנון גבוה יותר". אז מה שאומרים קופין ובולוצקי אינו מופרך והרבה אנשים בציבור מסכימים אתם… אממה, גם הפתרון שלהם אינו מספיק. אפשר לתאר את הבידול הזה של מילות התנאי השונות בצורה מפורטת יותר.
עד שייערך מחקר מקיף ומעמיק יותר, נסתפק בדוגמאות מ"היפה והחנון":
אני מה־זה מצטערת, כאילו, במידה ולא נחזור. כל הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
רוברט, במידה ותענה נכון על השאלה הבאה, כל הזכויות שמורות לערוץ 10, בליאד
במידה ואתה לא עונה. כל הזכויות שמורות לערוץ 10, נחוי
אלה כל המקרים שבהן הופיע הביטוי "במידה ו־" בפרק השלישי של העונה השנייה. שלושתם הופיעו בקטעים שעוסקים באפשרות של הדחה. מתח, תחושות קשות, וכו׳. מן הסתם, אף אחד מהם לא סומן על־ידי עורך הכתוביות כטעות. ואיפה עוד אני שומע את "במידה ו־"? אצל סוכני ביטוח ואנשי שיווק. גם שם יש מתח. אפשר אולי לומר שבכל משפט תנאי יש מידה של מתח… אבל יש למישהו רעיון איך לתאר את הסוג הזה של מתח בצורה מדויקת יותר?
למען הסר ספק, אין בכל הנ״ל משום המלצה להשתמש ב"במידה ו־" בכתיבה ובדיבור שלכם.
עורך הכתוביות של "היפה והחנון", יש מצב שאתה קורא את זה או שאני סתם מפנטז? אם כן, שלח מכתב או משהו.
אולי סימון של נייטרליות רגשית?
אולי ניטרליות רגשית מזויפת מאוד :)
גם, בהחלט. או ניסיון להיראות רשמי־ממלכתי.
(זה גם מתיישב יפה עם הנטייה לראות ב"במידה ו־" מאפיין של משלב גבוה – שהרי הפגנת רגשות אינה יאה לבני האצולה.)
משעשעים אותי הכיתובים החדשים שלך לתמונות.
אתה האמיר שאליו מתייחסת תע"ג בפוסט הזה:
http://www.thmrsite.com/?p=1460 ? כי אני סקרן לדעת מהי המשמעות הגסה של "צונף".
ולעניין בו עוסקת הרשומה: כתבת לא מזמן שסייעת לתלמידי תיכון להתכונן לבחינות הבגרות בלשון. מה אומרים ספרי הלימוד העדכניים על סוגיית "במידה ו-"?
אני האמיר! אין משמעות גסה מיוחדת. פשוט יש הקשרים חברתיים שבהם להגיד על מישהו שהוא ржёт (צונף) ולא смеётся (צוחק) יהיה בלתי־מנומס כלפיו.
מה אומרים ספרי הלימוד של היום על "במידה ו־"? לא ראיתי. אני הכנתי תלמידים רק בנושא הפועל – זיהוי בניינים, שורשים וזמנים. לא ראיתי את הספרים על תחביר ועל הבעה. באמת צריך לחפש. מה שכן, זה מוזכר בכתבה חדשותית על תכנית "מילה ברגע", שבאמת מעניין מה קורה אִתה.
יש גם את "במקרה ו-", כך שניתן להגדיר את הבי"ת כבי"ת התנאי (אם אין כזה דבר, אז יהיה מעכשיו). כלומר, האות בי"ת משמשת כאן כקיצור למילה "בתנאי".
ההקשר של המילה "מידה" לא ברורה לי דיה, אבל זה עוד נושא.
עכשיו מה שנותר לחקור, זה מה ההבדל בין "בתנאי" לבין "באם".
"באם" מופיע בחיבורים עבריים מימי הביניים ויש ויכוחים על משמעותו. לדעת רוב מתקני הלשון בימינו אין שום צורך ב"באם" ויש לכתוב במקומו "אם".
כבלשן אני רוצה לחקור את הסיבות לכך שאנשים רוצים לכתוב "באם" במקום "אם", כשם שאני רוצה לחקור את הסיבות לכך שאנשים רוצים לכתוב "במידה ו־" במקום "אם". כסתם אדם שאוהב לקרוא עברית, אני מתעצבן בכל פעם שאני רואה את זה.
מה ההבדל בין "משלב יותר גבוה" לבין לומר "לזיין את השכל"?
כלומר, מלבד העובדה שהראשון מכיר בצרכים הפרגמטיים והסוציו-בלשניים של דוברי השפה והשני מזלזל בהם.
דוברים יכולים להכיר בכך שמילה נרדפת א' היא ממשלב נמוך ומילה נרדפת ב' היא ממשלב גבוה, ולהשתמש בכך בהתאם לסיטואציה הלשונית-חברתית שהם נמצאים בה כדי להעביר את הצרכים הפרגמטיים שלהם. דהיינו, במקרים שציטטת ושאתה שם לב אליהם (וגם אני), הדוברים רוצים לומר מילת תנאי, אבל גם רוצים לדבר במשלב גבוה. למה הם רוצים לדבר במשלב גבוה? לזה יכולות להיות הרבה סיבות.
יכול להיות שה"יפות" (המרכאות לא כי הן לא יפות, אלא כי זה המעמד שתוקעים אותן בו) מרגישות שהן במעמד הטיפשוֹת ועל כן מרגישות צורך להעלות את המשלב שלהן, אז הן בוחרות מילים נרדפות מהמשלב הזה.
אנשי מכירות מרגישים גם הם שהמעמד מחייב.
שתי הצרות עם משלב גבוה הן:
א. העברית הישראלית רק מתחילה לייצר את המשלב הזה, אז אין הרבה צמדים כאלה של מילים נרדפות נמוכה-גבוהה ומבנים תחביריים מקבילים נמוך-גבוה;
ב. הרבה פעמים משלב גבוה צריך להיות מגוּבּה בהשכלה, ובמערכת החינוך שלנו – שלא מודעת לבידול הנדרש בין משלבים, חומר שרק לאחרונה נכנס לתוכנית הלימודים בלשון – זה לא סופק לרוב האנשים הבוגרים. הרבה אנשים רכשו את זה ביוזמתם מחוץ למערכת החינוך (כמו, נגיד, לקרוא ספרים!). הרבה – לא.
מגישי החדשות ברשות השידור מדברים במשלב גבוה ובדרך כלל לא מזיינים את השכל. אפשר לומר שבתור הקריינים של ערוצים ממשלתיים הם השופר התעמולתי של עמדת הממשלה ולקרוא לזה "זיון שכל", אבל יש הבדל בין זה לבין סוכן ביטוח שרוצה למכור לי פוליסה שאני לא צריך באומרו "במידה ותזדקק להסרת שֵׂעָר, לא תצטרך לשלם השתתפות אישית". כאדם, אני מזלזל בצורך הזה ומקווה שיעבור מן העולם.
אפשר גם לדבר על משלב ביורוקרטי. זה משהו שבהחלט קיים – נתקלתי בספרי דקדוק שמתארים מבעים מסוימים כמבעים ששייכים למשלב הביורוקרטי. "במידה ו־" נטוע עמוק במשלב הזה – הוא נפוץ מאוד במסמכים, חוזים, אותיות קטנות בפרסומות וכיו״ב. "ביורוקרטיה" היא בסך הכול מילה במשלב גבוה שפירושה במשלב הרגיל הוא בדרך כלל "זיון שכל".
[...] לא הרבה יותר טוב מ"במידה ו־", כי שניהם משמשים לזיון שכל משפטי. מתקני לשון אומרים ש"הואיל ו־" תקין – אבל [...]