לרשומה הזאת הייתה הקדמה חופרת. היא הפכה לאחרית דבר חופרת והיא, בתורה, הפכה לרשומה נפרדת שתפורסם בשבוע הבא. נדמה לי שבתור רשומה נפרדת היא פחות חופרת.
המסגרת הכללית של "היפה והחנון" לא ממש מעניינת אותי. יש שם כמה דמויות שמעניין אותי לגלות עליהן יותר. נגיד, מעניין אותי לשמוע את אלכס מספר למה הוא אוהב את ניקולאי השני, קיסר רוסיה האחרון, שלרוב הדעות היה קיסר מעפן למדי, הגם שלא הגיע לו למות באופן שבו מת. מעניין אותי גם לשמוע באיזו שפה למדה סהר בבית ספר לאפנה בברצלונה – קטלאנית, ספרדית, אנגלית או בלונדינית. מעניין אותי באיזה אולפן למדו כריסטין, קרן ושאר המשתתפים העולים עברית.
אבל כל אלה פיצ׳יפקעס – מה שמעניין באמת זה הרגעים קטנים. וכפי שתכף תראו, לא רק לשוניים.
פיני טבגר אומר "שלכם", אבל בכתוביות כתוב "שלכן". הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
יש פה טעות בכתוביות. המנחה פיני טבגר פנה אל הבנות, אבל הוא לא אמר "שלכן", אלא "שלכם". כשמישהו מהמשתתפים עושה "טעות" לשונית, כותבים מה הוא אמר ובסוגריים כותבים את המילה ה"נכונה". אבל אם לשפוט לפי הכתוביות, פיני אינו טועה.
המשימה של הבנות הייתה להתכונן ל"חידון תנ״ך" והבנים היו אמורים לעזור. סהר התקשתה עם ההגדרה של עץ הדעת טוב ורע:
אלון מלמד את סהר תנ״ך: איזה עץ? אילנות?.. עץ אילן! הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
אם אי־פעם תהיתם מה ההבדל בין עץ לאילן, התשובה שאין הבדל גדול במשמעות המילונית, אבל יש הבדל בשימוש בפועל. המילה "אילן" אינה מופיעה בתנ״ך – בתנ״ך יש רק "עץ". בתלמוד יש גם וגם. "עץ" מתייחס גם לחומר לנגרים וגם לצמח השתול ואילן מתייחס רק לצמח השתול. שתי המילים הגיעו ללשון ימינו, אבל כיום "עץ" היא כנראה המילה הכללית והנפוצה וב"אילן" משתמשים רק בהקשרים מסוימים – בשפה ספרותית מוגבהת ובביטויים כגון "אילן יוחסין". "אילן" הוא גם שם פרטי נפוץ, ולא נראה לי שאפשר לומר את זה על "עץ".
אור ונלה, קִיו והבל. הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
נלה התקשתה לקרוא את שמו של הרוצח הראשון בתנ״ך, קַיִן. יש פה קצת חור בהשכלה, אבל אילו השם היה מנוקד, היא לפחות הייתה מבטאת אותו לכתחילה נכון. יש אולי מי שיאמר שפישוט הכתיב בצורה כלשהי – על־ידי תוספת חכמה של אמות קריאה או ניקוד – לא יפתור את החורים בהשכלה, אלא רק יצניע אותם. אני חולק וטוען שבהחלט יכול להיות שאם אנשים יתעסקו פחות בלפענח מילים לא מנוקדות, יהיה להם יותר זמן ללמוד. כמובן, יכול להיות שהם לא ינצלו אותו כראוי.
חוץ מזה, אם תהיתם למה בעצם השם "קין" נכתב ביו״ד אחת ולא שתיים ("קיין"), אז הסיבה היא שהוא שייך לאותו משקל כמו המילים בית, זית, עין, קיץ וטיץ. זה לא בהכרח טוב, אבל זה ההסבר.
קרן המסכנה לא קיבלה עזרה מאלון שהעדיף לישון ולמדה לבד:
הרגשתי שאין לי על מי להיתמך, כביכול. הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
"להיתמך" אומרים? הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
איזו חמודה. באמת. השאלה שלה במקום: באמת לא אומרים "להיתמך". ליתר דיוק, לא אומרים "להיתמך על". אפשר כנראה לומר "להיתמך על־ידי", אם כי זה כנראה לא נפוץ. המילה "להיתמך" עצמה בסדר גמור, אבל המיקום שלה במבנה המשפט לא הסתדר לה. היא כנראה התכוונה לומר שאין לה על מי לסמוך והתבלבלה. זה בכלל לא אומר שהיא טיפשה. היא בוודאי לא טיפשה יותר מהישראלים הרבים שאומרים "להשכיר" במקום "לשכור".
ואגב, לפי הביוגרפיה של קרן באתר, היא מתבלבלת בין ימין לשמאל. וגם זה ממש, אבל ממש לא אומר שהיא טיפשה. ההדחה המוקדמת שלה היא אפליה נגד אנשים שמתבלבלים בין ימין לשמאל, שאינם מיוצגים כראוי בתקשורת.
אבל הדבר המעניין ביותר בפרשה הזאת של הלימודים לחידון התנ״ך אינו קשור ללשון, אלא לתנ״ך עצמו. ליתר דיוק, לתורת ישראל.
מה זה "חטא המנגלים"? הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
לסיון יש תמונה של הבאבא סאלי בחדר
לסיון יש תמונה של הבאבא סאלי בחדר והיא גם למדה בבית ספר דתי. אבל זה לא עזר לה להצליח בחידון התנ״ך. וזה מסיבה פשוטה: תמונה של באבא סאלי היא עבודה זרה. באבא סאלי עצמו אולי היה גדול בתורה, אבל תלייה של תמונתו על הקיר עשויה להרחיק אנשים מהתורה.
אני מֶכִּירָה את הסיפורים האלה עוד מהיסודי, שלמדתי בבית הספר הדתי. הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
נועה טענה שהיא מכירה את סיפורי התנ״ך מהיסודי. עורך הכתוביות לא תיקן כאן שתי טעויות לשוניות שלה. האחת היא שימוש קצת עקום ב"ש־", אבל בעצם זה נפוץ בשפת דיבור כשלא מתכננים היטב מראש את כל המשפט; זה בוודאי לא מעיד על טיפשות ולמעשה טוב שהעורך כתב את המשפט שלה בדיוק כמו שהיא אמרה אותו באופן טבעי.
הטעות האחרת היא שנועה אמרה מֶכִּירָה [mekira] במקום מַכִּירָה [makira]. גם זה נפוץ מאוד בדיבור; מעטים הם כנראה הישראלים שיודעים היטב מתי יש לומר ma ומתי יש לומר me לפי הדקדוק התקני. אינני בטוח שעורך הכתוביות שם לב לזה, וגם אם כן, כנראה לא הייתה לו שום דרך נוחה להציג את זה בכתוביות – מעולם לא ראיתי בכתוביות ניקוד. מצד הבלשנות המתארת התהליך של הערבוב בין ma לבין me הוא תהליך צפוי ומתבקש. מצד הבלשנות הפוסקנית, זאת אחת הבעיות בהבדל בין הלשון המדוברת לבין התקנית שקל יותר ללמוד לתקן. אם יש קצת רצון, אפשר ללמוד את השורשים הנוגעים לדבר מהר מאוד ולהתרגל לבטא את הפעלים הגזורים מהם באופן תקני.
עכשיו, כמה פנינים של ברברבאום. הטעויות שלו אופייניות לעולים חדשים – זאת לא חנוניות ולא טיפשות. אבל זו הזדמנות לחשוב עליהן:
אני אלמוד (אלמד) את כל החומר. הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
מה לעשות, הפועל "ללמוד" די יוצא דופן. ברוב הפעלים בזמן העתיד יש וי״ו וכאן אין וי״ו. זה קרה לי כשלמדתי באולפן עוד במוסקווה. המורה התחילה ללמד על בניינים, אבל עוד לפני שלמדנו את זמן עתיד. בשיעור אחרי זה היא התחילה ללמד משפטים לא מעניינים משפה יום־יומית (משהו על תחנות אוטובוס) ואני רציתי לדעת מתי היא תחזור לדקדוק. אז התחכמתי – הצצתי לטבלאות של הזמנים, וניסחתי שאלה: "מתי אנחנו נלמוד בניין פיעל?"
אך, הזיכרונות.
זה מַחֲלֶה ממש רציני. הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
כאן ברברבאום עשה טעות – אמר מַחֲלֶה במקום מַחֲלָה (אולי בכוונה). אני, אגב, במשך המון זמן קראתי את המילה "משקה" על בקבוקי מיץ פז כ"מַשְׁקָה". שוב לא היה לעורך הכתוביות מה לעשות, כי אי־אפשר לנקד בכתוביות. אבל במקרה אחר העורך כן מצא מה לעשות:
"גשש חיבור" ("הגשש החיוור") ו"מה קשור?". הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
ברברבאום כנראה התכונן למשימה עם חומר לימוד לא מנוקד, לא הכיר את המילה "חיוור" וחשב שיש לבטא אותה "חִיווּר". בהיעדר היכולת לנקד עורך הכתוביות מצא לזה פתרון מעניין: הוא כתב "חיבור" במקום "חיוור".
ולקינוח, עוד שתי טעויות של פיני. אחת קטנה:
סהר, תִּבְחֱרִי. הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
פיני אומר "תִּבְחֱרִי" [tivħeri] – הוא מבטא את החי״ת כאילו הייתה מנוקדת בשווא נע או בחטף־סגול. הניקוד התקני הוא חטף־פתח – תִּבְחֲרִי. ההגייה ב־e נפוצה בציבור, אבל יוצא לי לשמוע אנשים רגילים לגמרי מבטאים תִּבְחֲרִי. אבל עזבו, זה כלום לעומת האסון הבא:
מה סימל בסוף המבול את הברית בין עם ישראל לאלוהים? הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה
המגיבים בקדימון לרשומה הזאת צודקים: לא היה שום עם ישראל בתקופת נוח, וההבטחה של אלוהים ניתנה לכל האנושות.
זה הזכיר לי את "המבחן למתגייר" שפורסם לפני כמה שנים באיזה מוסף סוף שבוע. כל מיני אישי ציבור ישראלים נבחנו בו כדי לבדוק אם הם היו עוברים את המבחן שבודק אם הם מתאימים להיות יהודים. נשאלה שם השאלה "מי היה היהודי הראשון". התשובה ה"נכונה" הייתה "אברהם". שולמית אלוני, שהייתה בקרב המשיבים, אמרה שהיא יודעת שמצפים שהיא תאמר "אברהם", אבל התשובה הנכונה באמת היא "יהודה".
