אנחנו בשנת תשע״א וזה אומר שכל אחד מהקוראים כנראה כבר החליף כמה מכשירי טלפון ניידים. אם אני זוכר נכון, אני השתמשתי עד עכשיו לפחות בשישה. אני מפליא את עצמי עכשיו כשאני חושב על זה, אבל לפחות פעמיים לא בחרתי במכשיר הזול ביותר: לפני איזה עשר שנים בחרתי במכשיר שהיה יקר יחסית, כי אפשר היה לכתוב בו בעברית ובפעם האחרונה, לפני שלוש שנים, בחרתי במכשיר יקר יחסית… לא זוכר למה. כי המוכרת שכנעה אותי איכשהו.

בכל אחד מהמכשירים האלה גיליתי דברים מעצבנים אחרי מספר ימים של שימוש. אחד כפה אותיות סופיות בסוף מילה, אז יכולתי לרשום רק "טוף" ולא "טופ"; באחר היה קשה מאוד להעביר למצב רטט; כמעט בכולם התפריטים היו בלתי־נוחים בעליל. ואין מה לעשות, אלה דברים שאפשר לגלות רק אחרי מספר ימים של שימוש. כשקונים מחשב, אפשר לדעת למה לצפות: מי שמשתמש בחלונות, כמו כמעט כולם, יודע איך זה נראה, ויודע שצריך להתמקד באיכות של המסך ושל המקלדת; ומי שמשתמש בגנו/לינוקס… כנראה יודע מה הוא רוצה. טלפונים, לעומת זאת, שונים לגמרי אחד מהשני. אפילו כאלה עם מערכת הפעלה אחידה כמו סימביאן (של נוקיה) או אנדרואיד (של גוגל).

אבל שמתם לב איך מוכרים לכם מכשירים? אומרים לכם שהם איכותיים; שהם דור 3 (וחצי), שהם ממש נוחים, שאפשר להתקין בהם "אפליקציות". כל זה, כמובן, בבל״ת: דור 3 וחצי כשלעצמו אינו חשוב – חשוב מה עושים אתו והאם בכלל עושים אתו משהו; רוב ה"אפליקציות" הן קשקוש מיותר; ו"איכות" ו"נוחות" זה דבר סובייקטיבי לגמרי.

אבל לא, לא ייתנו לכן באמת לנסות את המכשיר ולראות אם הוא שווה משהו. ברוב החנויות ייתנו לכם "מכשיר־דמה" – כלומר חתיכת פלסטיק שאי־אפשר להדליק אותה ולדבר בה. במקרה הטוב המוכר ייתן לכם לנסות אותו קצת בחנות. ניסיתי את זה – זה מביך, כי הוא עומד ומסתכל מה אתם עושים ובעצם אין לכם מה לעשות, כי המכשיר עוד לא חובר לרשת.

אתם ודאי תאמרו: "אז פשוט תשתמש באייפון. הוא אחיד והוא נוח." זה כנראה נכון, אבל אני לא רוצה אייפון כי הוא מאוד לא חופשי – אפל מפעילה אמצעים דרקוניים כדי לגרום למתכנתים לכתוב רק "אפליקציות" שאפל אוהבת. הגישה הזאת מציקה לי; אני אתבייש להשתמש באייפון.

בטלפונים של נוקיה עם סימביאן יש תכנה פחות או יותר חופשית, אבל השתמשתי כבר בשניים כאלה והתפריטים שלהם לא ממש היו שמישים. חוץ מזה נוקיה יותר מדי מאוהבת בנז״ק.

אז נשאר אנדרואיד – מערכת הפעלה חופשית, שעוד לא מצאתי סיבה לשנוא אותה. אבל טלפונים עם אנדרואיד שונים באופן קיצוני אחד מהשני. ניסיתי לקרוא מפרטים וביקורות עליהם ולא הבנתי כלום. או שאני זקן מכדי להבין במושגי גדג׳טים, או שהמפרטים והביקורות מלאים בקשקושים שיווקיים. ואני לא רוצה להחליט על הוצאה של אלפי שקלים לפי קשקושים שיווקיים. אני חייב לנסות את המכשיר באצבעות שלי.

אז זהו, החלטתי. לא אקנה טלפון שלא יתנו להשתמש בו כמה ימים. אני מוכן לשלם על ימי הניסוי או השכרה או איך שלא יקראו לזה, אבל אני לא מוכן לשלם טוֹנה כסף על חתול בשק שאיתקע אתו לכמה שנים ואשנא אותו. אישאר עם המכשיר הנוכחי – הוא מעפן, אבל אני רגיל אליו.

ואני קורא לכם, קוראים יקרים, לעשות אותו דבר. כשאתם קונים מכשיר חדש, לפחות תשאלו אם אפשר לנסות אותו. או שתהיו ממש גיבורים ותגידו שאינכם מוכנים לקנות בלי לנסות. וספרו לחברים. ותחשבו על זה.